סטניסלב שוטיכין נ' השר לביטחון פנים ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

העותר, אסיר המרצה עונש של מאסר עולם, מבקש כי נורה על הקמת ועדת חקירה בנוגע להתנהלות המשיב 3 אשר עד לא מכבר שימש כמפקד כלא ניצן בו מרצה העותר את מאסרו. טענותיו נגד התנהלות המשיב 3 נוגעות להחלטות שהתקבלו בכלא ניצן על שלילת טובות הנאה והחרמת ציוד מתאו של העותר. עוד טוען הוא כי עתירות אסיר שהגיש לבית המשפט לא הועברו על ידי המשיבים ליעדן וכן הם נמנעו מלמסור לידיו מסמכים שנשלחו אליו.

דין העתירה להידחות על הסף.

לאמיתו של דבר, הטענות שמעלה העותר מופנות נגד החלטות שנתקבלו לעניין תנאי מאסרו ונגד בעלי תפקידים בבית הסוהר בו הוא מוחזק. בהתאם להוראת סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן - הפקודה), טענות אלה דינן להתברר במסגרת עתירת אסיר אשר תוגש לבית המשפט המחוזי. על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר ניתן לערער בפני בית המשפט העליון, בכפיפות לקבלת רשות לכך מבית המשפט המחוזי או משופט של בית המשפט העליון. כך מורנו סעיף 62ג לפקודה.

כעולה מתגובת המשיבים, הטענות המועלות בעתירה דכאן הועלו כבר על ידי העותר במסגרת עתירות אסיר שהגיש לבית המשפט המחוזי והוכרעו, אולם העותר לא מצא לבקש רשות לערער עליהן, הגם שהדעת נותנת כי הצורך בהליך זה ידוע לו, כעולה מ-183 עתירות אסיר שהגיש עד כה, אשר על חלקן אף הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. אין מקום איפוא לניסיונו של העותר להלך בדרכים חלופיות, עוקפות, לדרך שהתווה המחוקק בסעיפים 62א, 62ג לפקודה. משכך, דין העתירה להידחות על הסף. נוסיף, כי גם לגופו של עניין לא מצאנו כי טענותיו של העותר מצדיקות בירור בפני בית משפט זה לאחר שנבחנו והוכרעו על ידי בית המשפט המחוזי, שכן אין הן עומדות באמות המידה שנקבעו לעניין זה בפסיקה ולפיהן נדרש כי העניין יעורר בעיה משפטית חשובה או שאלה כללית אחרת בעלת חשיבות לצורך מתן רשות לערער (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"ג בתשרי תשס"ו (26.10.05).