מייסון מוחמד ג'אבר קבהא ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

עניינן של העתירות שבפנינו, בבקשת העותרים בשני התיקים (להלן: העותרים), כי תאושר בקשתם לאיחוד משפחות בישראל.

העותרים בבג"ץ 56/05, אזרחית ישראלית ותושב השטחים נישאו ביוני 2001, וגרים כיום בכפר ברטעה שבמשולש, ולהם שלושה ילדים. העותרים בבג"ץ 57/05, אזרח ישראלי ותושבת השטחים, נישאו ביולי 2001, ולהם שני ילדים.

החלטנו לאחד את הדיון בשני התיקים, מאחר ובשתי העתירות, העותרים מעלים אותן טענות עובדתיות ואותן נסיבות, ומבקשים הם אותם סעדים.

בשתי העתירות טוענים העותרים, כי פנו ללשכת מנהל האוכלוסין בחדרה על-מנת להגיש בקשה לאיחוד משפחות עוד לפני החלטת הממשלה מיום 12.5.02 (להלן: החלטת הממשלה), אך לטענתם סירבה פקידת משרד הפנים לקבל את בקשתם.

המשיבים סבורים כי יש לדחות את העתירה על הסף לנוכח אי מיצוי הליכים, שכן, כעולה מהעתירה, העותרים מעולם לא הגישו בקשה לאיחוד משפחות. לחילופין, טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות על הסף בשל השיהוי בו לוקה פנייתם לבית-משפט זה. עוד הם טוענים, כי משנחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: הוראת שעה), ממילא לא יכלו עוד העותרים להגיש בקשה כזו.

העתירה שבפנינו הינה למעשה בקשה לאיחוד משפחות, אשר אין מקום לבדיקתה הראשונית בבית-משפט זה. אין העתירה דנן יכולה להוות תחליף להגשת בקשה לאיחוד משפחות שהיה על העותרים להגיש למשיבים, בטרם פונים הם לבית-משפט זה בבקשת סעד. הבדיקה הראשונית לבקשה מעין זו נעשית על-ידי הגורמים המוסמכים ולא בבית-משפט זה. על העותרים יהיה למצות את ההליכים בפני הרשות המוסמכת תחילה (ראו בג"ץ 397/05 אביבה איל כהן ואח' נ' שר הפנים ואח', (טרם פורסם).

ערים אנו לטענת העותרים, כי עובר להחלטת הממשלה, התייצבו הם בלשכה מנהל האוכלוסין, על-מנת להגיש בקשה לאיחוד משפחות, וכי הלשכה סירבה לקבל את בקשתם. העותרים לא צירפו כל מסמך או ראיה המוכיח טענתם זו. יתרה מזו, המשיבים מציינם בתגובתם, כי אין בידיהם רישום בדבר פנייתם של העותרים ללשכה לצורך הגשת בקשה לאיחוד משפחות. משכך, אין בידינו לקבל טענה זו, ודין העתירה להידחות על הסף, שכן יש לראות בעתירה זו כמי שהוגשה לבית-משפט זה בטרם הוגשה בקשה לרשות המוסמכת.

למעלה מן הצורך נציין, כי אף אם נכונה טענת העותרים הנ"ל, היה עליהם לפנות לבית-משפט זה בתכוף לאחר שפנייתם סורבה, לתקוף את ההחלטה ולבקש סעד כדין. משלא עשו כך, ופונים הם רק עתה בבקשת סעד כזה, פונים הם לאחר שיהוי ממושך, ובשל כך דין העתירה להידחות על הסף, אף מן הטעם הזה לבדו (ראו בג"ץ 2440/04 אנעם צאלחאת נ' שר הפנים, (טרם פורסם).

לבסוף נציין, כי זכויותיהם של העותרים שמורות להם אם יחול שינוי במצב המשפטי, ובקשה חדשה מטעמם יכול שתוגש, אם תימצא להם עילה, וזאת לאחר שיוחלט בעתירות העקרוניות התלויות ועומדות בבית-משפט זה (בג"ץ 4608/02, בג"ץ 7102/03 ובג"ץ 4022/02) בנוגע להחלטת הממשלה והוראת השעה אשר תוקפה הוארך בצו האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (הארכת תוקף חוק), תשס"ה-2005.

לאור כל האמור לעיל, דינה של העתירה להידחות על הסף.

ניתן היום, כ"ב באדר א' (3.3.05).