שלמה שקד נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק-דין

השופט מ' חשין:

העותר, שלמה שקד, הינו גבר נשוי שאינו עובד למחייתו ומשמש לטענתו שנים ארוכות "עקר בית" בבית משפחתו. משנדרש לשלם למשיב, המוסד לביטוח לאומי, דמי ביטוח לאומי, ביקש העותר כי ייפטר מתשלום דמי הביטוח. בקשתו זו סמך העותר על טעמים מספר, ובין השאר לטענה כי זכאי הוא ליהנות מהפטור מתשלום דמי ביטוח שניתן בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (החוק) ל"עקרת בית", והיא, כהגדרתו של החוק (בסעיף 238 בו): "אישה נשואה, למעט עגונה, שבן זוגה מבוטח לפי פרק זה, שאינה עובדת ואינה עובדת עצמאית". תשובת המשיב היתה כי הפטור החוקי שמור, כלשון החוק, לנשים ולנשים בלבד, והעותר בהיותו גבר ממילא אינו זכאי ליהנות ממנו. מכאן העתירה שלפנינו, הסבה - בעיקרה - את עקרון השוויון ואת טענת העותר כי מופלה הוא לרעה בהיותו גבר.

דין העתירה להידחות. אמת, השאלה העולה בעתירה שאלה מעניינת היא, אלא שכהוראת סעיף 391(א)(3) שלחוק, המקום לדון בה הוא בית-הדין האזורי לעבודה ולא בית-משפט זה. ובלשון ההוראה: "לבית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, תהיה סמכות ייחודית לדון ולפסוק בכל תובענה ... של מבוטח או של מי שהיה מבוטח, של הנתבע לשלם דמי ביטוח או של הטוען שהוא מבוטח, נגד המוסד בכל עניין הנוגע לביטוח לפי חוק זה". אכן, אף העותר מכיר בתוקפה של הוראה זו ובתחולתה על עניינו, אלא שלטענתו "הפניית העותר אל בית הדין לעבודה אין בה כל תועלת, שכן הוראות החוק הן ברורות, ונראה כי בית הדין לעבודה לא יוכל להושיע את העותר". טענה זו לא נוכל לקבל, בית-הדין לעבודה מוסמך לפרש את החוק, ליישמו בהתאם לנסיבות העניין, ולהעניק לעותר סעד בהתאם לסמכויותיו. ראו עוד והשוו: בג"ץ 2795/96 חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); בג"ץ 8706/03 ראדו נ' שר הפנים והמוסד לביטוח לאומי (לא פורסם).

על העותר לפנות אפוא לבית-הדין האזורי לעבודה, כפי שהיה אמור לעשות מלכתחילה.

העתירה נדחית.

היום, ח' בתשרי תשס"ה (23.9.2004).

שופטש ופטתשופטת