הגב' עדה בן צבי נ' בית-הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

העותרת, החולה במחלה קשה, ביקשה להסתייע, בעצת רופאתה המטפלת, בתרופה שעל-פי ההגדרות שב"סל התרופות" אינה זכאית לקבלתה מקופת-החולים שלה (המשיבה 2).

עניינה של העותרת נדון, בשני גלגולים עוקבים, לפני ערכאות בית-הדין לעבודה. כן נבחן עניינה, בשני מועדים שונים, על-ידי ועדת החריגים של המשיבה 2. בסופו של דבר הושבו פניה ריקם.

מעיקרה היה ברור לנו, כי עתירתה אינה מגלה עילה משפטית מיוסדת להתערבותו של בית-משפט זה בהכרעותיו הסופיות של בית-הדין הארצי לעבודה. גם על צדקת נימוקיהן המשפטיים של המשיבות 2 ו-3, על שום מה אין בידי בית-המשפט להושיט לעותרת את הסעד שהתבקש על-ידה, איננו מוצאים יסוד לחלוק. עם זאת, משום ייחודו של המקרה ונסיבותיה האישיות המצערות מאוד של העותרת, ניסינו כמיטב יכולתנו להניע את המשיבה 2 לנהוג בעותרת לפנים משורת-הדין ולהביאה מיוזמתה, פעם נוספת, לפני ועדת החריגים, ולוא גם תוך קביעת תנאים מפורשים שיגבילו מראש את עצם ומשך זכאותה לקבלת התרופה. ניסינו אך העלינו חרס בידינו. אין ספק כי העותרת אכן זקוקה לתרופה, שקבלתה עשויה להיטיב במידת-מה את מצבה. אך עם כל הרצון להיבנות מטענות בא-כוחה, שטען למענה כל שיכול לטעון, איננו מוצאים דרך משפטית לעשות זאת. גם מן ההודעה המוסכמת, שהוגשה לבית-המשפט על-ידי בא-כוח העותרת ובא-כוח המשיבה 2 ערב מועד שמיעת העתירה, אין העותרת יכולה להיוושע.

איננו רואים מנוס מדחיית העתירה. עם זאת היינו מצפים שהמשיבה 2 תשוב ותבדוק קיום דרך שבה ניתן לסייע לעותרת. על כל פנים, הפרק המשפטי מיצה את עצמו והעתירה נדחית.

ניתן היום, ח' בתשרי תשס"ה (23.9.04).