אבירם אחינועם חגי נ' המוסד לביטוח לאומי ואח'

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1.בפנינו עתירה להורות למשיב לשלם לו מקדמה על חשבון גמלת הבטחת הכנסה, וכן להורות למשיב לראות בתצהיר שצורף לעתירה כעונה על דרישת המשיב להמצאת מסמכים על ידי העותר. ביום 25.7.06 הגיש העותר תביעה חוזרת לקבלת גמלת הבטחת הכנסה. בו ביום הודיע לו המשיב, הן בכתב והן בעל-פה, כי הוא נדרש להמציא מסמכים לצורך הטיפול בתביעתו, וכן הוא נדרש לפנות לשירות התעסוקה ולדרוש עבודה בהתאם למצבו הבריאותי. ביום 30.7.06 הגיש המשיב עתירה זו בטענה כי המשיב מתנכל לו ומערים עליו קשיים מיותרים, וכי הוא היה זכאי בעבר להבטחת הכנסה ומאז לא השתנו כל פרמטרים הקשורים לגמלה.

2.לאחר קבלת תגובתו של המשיב נחה דעתנו כי דין העתירה להידחות על הסף. מתגובת המשיב עולה כי בחודש אוגוסט 2006, לאחר שהגיש העותר את כל המסמכים כפי שנדרש, אושרה לו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה החל מחודש יולי 2006. משכך הפכה עתירה זו לתיאורטית בלבד ודינה להידחות.

3.מעבר לכך יצוין כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל קיומו של סעד חלופי בדמות פניה לבית הדין האזורי לעבודה, כפי שמורה סעיף 26 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980. אף העותר מודע לכך ומציין זאת בעתירתו, אך בשל הסחבת בה נוקט, לטעמו, בית הדין לעבודה, בחר העותר לפנות במסגרת עתירה זו לקבלת הסעד המבוקש. על כך כבר אמר בית משפט זה בעבר את הדברים הבאים:

"בזבוז זמנו וכספו של העותר אין בהם טעם מספיק כדי להתגבר על הוראת החוק הקובעת כי הסמכות היחודית בענין זה נתונה לבית הדין לעבודה. בית משפט זה אינו אמור לבוא במקומו של בית הדין לעבודה, מטעם זה או מטעם אחר, אלא רק לבקר פסק-דין של בית הדין הארצי לעבודה, כדי לברר שמא נפלה בו טעות משפטית מהותית.

אנה היינו מגיעים לו קיומה של הלכה שאינה נוחה לאדם, בבית הדין לעבודה או בבית המשפט האזרחי, היה טעם טוב לדלג בעניין זה או אחר מעל הערכאה המוסמכת לפי החוק באותו עניין, ולהגיע במישרין אל בית המשפט העליון, כדי שידון בעניין כערכאה ראשונה?

התוצאה היא שהעותר, אשר ביקש לחסוך לעצמו זמן וכסף, נמצא מבזבז זמן וכסף, לא רק של עצמו, אלא גם של בית משפט זה" (בג"ץ 2795/96 חלמיש נ' המוסד לביטוח לאומי, תק-על 96(2) 102).

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. רק בשל מצבו הכלכלי של העותר החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בחשון תשס"ז (15.11.06).