אלי ברושי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

1.עניינה של העתירה הוא בטענת העותר, כי לאור נסיבות פרישתו של העותר משירות קבע בצה"ל כסגן אלוף והבטחות שניתנו לו בעבר, זכאי הוא להיכלל בקבוצת משרתי הקבע אשר פרשו מצה"ל, בתנאים שהיו מקובלים בעבר, טרם נתקבלה החלטת הממשלה מ7.7.96- בדבר קיצוץ תקציב הביטחון.

2.בדיון בפנינו הצהיר ב"כ העותר כי לאור פסק הדין בבג"ץ 5060/96 רס"מ בת-שבע קהלני ואח' נ' ראש הממשלה ואח' (טרם פורסם) צומצמה העתירה ונותרה לדיון טענתו לפיה מגיעים לו 3 חודשי חופשה לא צבורה עם החזקת רכב.

3.בעקבות החלטת הממשלה, הוחלט שלא להחיל את תנאי הפרישה החדשים על משרתי קבע שניתן בידיהם מסמך רשמי, המסכם את מועד יציאתם לקיצבה ואת תנאיה, שנחתם על ידי הגורם המוסמך במחלקת פרישה של חטיבת הסגל בצה"ל, בחיל, בזרוע, או באגף המתאים, עוד לפני 7.7.96 (להלן: סכום הפרישה) אשר החלו בביצוע חופשת הפרישה עד יום 31.12.96.

4.העותר טוען כי הוא נכנס בגדר אלה שאין להחיל עליהם את תנאי הפרישה החדשים באשר מועד הפרישה שלו המוסכם הוא ביום 14.12.95, שאז סוכם על פרישתו המתוכננת בתחילת 1997. עוד טוען הוא כי ניתנה לו הבטחה מנהלית וכי נהגו עימו בחוסר סבירות קיצונית בכך שדחו את בקשתו להכיר בסיכום פרישה עמו כנטען על ידו.

עיינו בכל החומר שהוגש ובמיוחד בכל המסמכים מזמן אמת שצורפו לעתירה ולתגובה לה ולאחר ששמענו את טענות באי כוח הצדדים בעל-פה בנוסף לאלה שהועלו על הכתב, הגענו לכלל מסקנה כי לא הונחה על ידי העותר תשתית עובדתית לאישוש טענותיו לפיהן נעשה עימו סיכום פרישה לפני 7.7.96 ולא מצאנו כי קמה לו עילה לבקש את אשר הוא עותר לקבל.

אשר על כן העתירה נדחית, ללא צו להוצאות.

ניתנה היום, היום ז' באדר התשס"ב (19.2.02).