מייק ואן קול נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.עתירה למתן צו על-תנאי, לפי כותרתה, "לפתיחה מחדש של דיונים בנוכחות הצדדים". העותר מבקש "לקיים מחדש דיונים" בהליכים שיזם, ואשר נמחקו מחמת אי-תשלום אגרה.

2.העותר הגיש בשעתו המרצת פתיחה לבית משפט השלום ועִמה בקשה למתן פטור מאגרה (ה"פ 50544-05-12, כב' הרשמת א' כהן). בקשתו למתן פטור מאגרה נדחתה. ערעור שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי התקבל, ונקבע כי הוא זכאי לפטור מתשלום אגרה באותו הליך (ע"ר 34170-02-13, כב' השופטת ע' צ'רניאק). בהמשך הגישה המדינה בקשת רשות ערעור (רע"א 2767/13), הבקשה התקבלה, ובית משפט זה (השופטים ע' ארבל, נ' הנדל ו צ' זילברטל) הורה על החזרת התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיוגש תצהיר כדין על-ידי העותר, הבקשה לפטור מאגרה תידון במתווה שעל-פי התקנות, ותינתן החלטה חדשה.

3.בעתירתו תולה העותר את יהבו באותה החלטה ברע"א 2767/13 הנ"ל וטוען כי בעקבותיה הגיש בקשות לבית משפט זה ולבית משפט קמא "לחדש את הדיונים בתיקים אותם יזם... ואשר נמחקו בהעדר מפאת אי מתן פטור ואי תשלום אגרה". לטענת העותר, נדחו כל פניותיו "בנימוקים מנימוקים שונים". בהתייחסוֹ להחלטה הנ"ל בבקשת הרשות לערער שהגישה המדינה, טוען העותר להפלייתו לרעה לעומת המדינה, וכי שיקולי הרשמים השונים נגועים במניעים זרים. לפיכך הוא עותר ליתן צו עשה "אשר מחייב לקיים דיון במעמד הצדדים בכל ההליכים בהם לא ניתן לעותר פטור מתשלום אגרה ובהמשך נמחק ההליך". ועוד זאת מדגיש העותר על דבר הגשת עתירתו: "פורסם בכל האתרים החברתיים ובמשוב אזרחים על שופטים".

4.נתנו את דעתנו על טענותיו של העותר, ומצאנו כי דינה של עתירתו להידחות על הסף בהיותה כוללנית. לא דומה העתירה להחלטה הפרטנית שניתנה ברע"א 2767/13 הנ"ל. העתירה מתייחסת להליכים רבים, בערכאות שונות, מבלי לנקוב במספריהם, ומבלי לצרף החלטות שניתנו בהם. מכל מקום, אין ניתן לכרוך את כל אלה בחדא מחתא. כל הליך קובע פרק לעצמו, נימוקים לעניינו, מועדים לערער, וערכאות להחליט ולפסוֹק. בעתירה כמות שהיא אין ניתן לדון.

5.העתירה נדחית. העותר ישלם לאוצר המדינה הוצאות בסך של 1,000 ₪.

ניתן היום, ט' באדר א' התשע"ד (9.2.2014).