איגוד קבלני השיפוצים והעסקים בענף הבניין ואח' נ' שר העבודה והרווחה ואח'

פסק-דין

עתירה זו עברה גלגולים רבים. בתחילתה היא עסקה בשניים אלה: (1) בטענת העותרים כנגד הדרישה כי קבלן השיפוצים יהא קבלן הרשום כחוק אצל רשם הקבלנים; (2) בטענת העותרים כי מפתח ההקצאה של היקף עבודה שנתי שנקבע על ידי המשיבים ושהועמד על 350,000 דולר לצורך זכאות לעובד זר אחד הוא בלתי סביר.

מאז הוגשה העתירה קיבלנו שבע תגובות משלימות מטעם המשיבים. עניין רישום הקבלנים עבר התפתחות ניכרת. נעשה פיצול בין ענף משנה של שיפוצים וענף משנה של הרחבת מבנים. נקבעו כללים בעניין השיפוצים, ונבחנה תכנית לימודים. עניין זה יבוא כנראה על פתרונו בספטמבר 2004. גם בהיקף הכספים של הפרויקטים הנדרש כתנאי להפעלת הקריטריונים חל שינוי ניכר, והוא עומד כעת על 150,000 דולר היקף כספי בגין עבודות רטובות ויבשות.

הנה כי כן, העתירה המקורית שוב אינה אקטואלית. גם באת כוח העותרים מקבלת, כי כל שנותר עתה לקבוע הוא הסדר ביניים. בעניין זה היא מציעה כי הסדר הביניים יתבטא בכך שלא יינקטו באמצעים כנגד קבלני שיפוצים אשר העסיקו עובדים זרים בלא היתר. להסדר ביניים זה אין המשיבים מסכימים. אין לנו כל יסוד להתערב בעמדתם זו.

התוצאה היא, כי לאור מיצויה של העתירה שלפנינו, אנו דוחים אותה בלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, י' באב התשס"ד (28.07.2004), בפני באי כוח הצדדים.