ורוניקה פרלמן ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט צ' זילברטל:

1.עתירה למתן צו על תנאי בה מבקשות העותרות, אם ובתה, כי נורה למשיב לנמק מדוע לא תקבלנה אזרחות ישראלית מכוח נישואיה של העותרת 1 (להלן: העותרת) לאזרח ישראלי, ומדוע הורה להן לעזוב את הארץ. בעתירה התבקש גם צו ביניים, לפיו נורה למשיב להימנע מהרחקת העותרות מהארץ.

2.כעולה מן העתירה, העותרת, אזרחית אוקריאנית, נישאה בשנת 2000 באוקראינה לאזרח ישראלי (להלן: ויאסלב). לאחר מכן, הגיעה העותרת ארצה ביחד עם בתה, היא העותרת 2. העותרות פנו למשיב להסדרת מעמדן מכוח נישואיה של העותרת לאזרח ישראלי. כעולה מן העתירה, במשך תקופה ארוכה קיבלו העותרות היתרי שהייה מתחדשים בארץ. ביום 10.9.2012 הודיע המשיב לעותרות, כי בקשתן למעמד קבע בארץ נדחתה וזאת מאחר שהמשיב לא השתכנע בכנות הקשר בין ויאסלב לבין העותרת, בין היתר, מכיוון שהשניים לא מתגוררים יחד. נוכח האמור, הורה המשיב לעותרות לעזוב את הארץ בתוך 30 יום.

כלפי החלטה זו הוגשה העתירה שלפנינו.

3.בהחלטתי מיום 19.9.2012 הוריתי לעותרות לנמק מדוע לא תמחק העתירה נוכח העובדה כי לכאורה לבית משפט לעניינים מינהליים נתונה סמכות לדון בעתירתן, וזאת לפי פרט 12(2) לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לעניינים מינהליים)). כמו כן, ניתן צו ארעי המורה למשיב להימנע מהרחקת העותרות מהארץ עד להחלטה אחרת.

בתגובתן מיום 20.9.2012 ציינו העותרות, כי בכרו לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק תחת הגשת עתירה מינהלית מאחר שלבית משפט לעניינים מינהליים לא נתונה סמכות לדון בהחלטות המשיב מכוח סעיף 4א לחוק השבות, התש"י 1950 (להלן: חוק השבות) ומכוח סעיף 8 לחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות).

לאחר כל זאת, התבקש המשיב להגיש את תגובתו המקדמית לעתירה.

4.בתגובתו טוען המשיב, כי דין העתירה להידחות על הסף, וזאת, בין היתר, מכיוון שלעותרות קיים סעד חלופי בדרך של הגשת עתירה מינהלית לבית משפט לעניינים מינהליים. המשיב מציין, כי לאורך כל שהותן בישראל פנו העותרות לקבלת מעמד בישראל מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, קרי מכוח נישואיה של העותרת לאזרח ישראלי, והשגה על החלטת המשיב לפי סעיף זה צריכה להתברר בפני בית משפט לעניינים מינהליים. המשיב מציין גם, כי מבדיקה שנערכה לא נמצאה כל אינדיקציה לכך שהעותרות פנו למשיב לקבלת מעמד בישראל גם מכוח חוק השבות. לבסוף מציין המשיב, כי דין העתירה להידחות על הסף גם בשל אי מיצוי הליכים, שכן העותרות לא השיגו על ההחלטה בעניין מעמדן בהתאם לנוהל רשות האוכלוסין וההגירה מספר 1.5.0001, שעניינו הגשת השגות ועררים על החלטות המשיב.

בשולי הדברים יצוין, כי לא ברור מדוע נדרשו למשיב כחמישה חודשים להגיש תגובה תמציתית זו.

דיון והכרעה

5.דין העתירה להידחות על הסף, זאת נוכח קיומו של סעד חלופי. עיקר העתירה נוגע להחלטת המשיב שלא ליתן לעותרות מעמד מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות, שעניינו התאזרחותו של בן זוג של אזרח ישראלי. דא עקא, שלפי סעיף 5(1) בצירוף פרט 12(2) לתוספת הראשונה ל חוק בתי משפט לעניינים מינהליים, לבית המשפט לעניינים מינהליים נתונה הסמכות העניינית לדון בטענות כלפי החלטות שהתקבלו מכוח סעיף 7 לחוק האזרחות. חרף הטענה (הסתמית) כי בקשת העותרות למעמד נסמכת גם על חוק השבות, נראה כי לא נעשה מצדן ניסיון לקבל מעמד מכוח חוק זה, ועל כן, בשלב זה, לא קיימת החלטה מינהלית מכוח החוק השבות שניתן להעמיד לביקורתו של בית משפט זה (השוו: שמיר נ' רשות האכיפה (11.12.2012)). בנוסף, אין גם אינדיקציה לכך שהמשיב קיבל החלטה בעניינה של העותרת 2 מכוח סעיף 8 לחוק האזרחות.

סיכומם של דברים, לעותרות קיים סעד חלופי בדרך של פנייה לבית משפט לעניינים מינהליים (בכפוף למיצוי ההליכים המינהליים על ידן, ככל שאלו לא מוצו), ומשקיימת ערכאה שיפוטית המוסמכת לדון בבקשתן, לא ייעתר בית משפט זה לעתירתן (ראו, למשל, בג"ץ 9840/08 אנור נ' משרד הפנים (31.5.2010)).

6.סוף דבר, העתירה נדחית על הסף. לפנים משורת הדין לא ייעשה צו להוצאות.

הצו הארעי יעמוד בתוקפו עד ליום 14.4.2013, כדי לאפשר לעותרות לפתוח בהליך השגה מתאים ולטפל בנושא אובדן תעודת הזהות של העותרת 2.

ניתן היום, י"ד באדר התשע"ג (24.2.2013).