יונתן פולארד נ' ראש ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

העותר שלפנינו, יונתן פולארד, אין צורך שנתוודע אליו. כולנו ידענו מי הוא, מה עשה, והיכן מצוי הוא כיום. כולנו ידענו כל זאת וכולנו מקווים כי נזכה לראותו בקרוב בינותינו.

כולנו ידענו אף מהי "אחוזת וואי", וקראנו על הסכם שהושג בה בין ישראל לבין הרשות הפלסטינית. לטענת העותר הסכימה ישראל, בגידרו של הסכם זה, לשחרר מחבלים מכילאם.

העתירה שלפנינו היא, כי בית-המשפט יורה את המשיב - ראש הממשלה - שלא לשחרר מחבלים מכילאם כל עוד לא שוחרר פולארד מכילאו-שלו בארצות-הברית. לדברי העתירה הבטיח ראש הממשלה לאשתו של העותר, הגב' אסתר פולארד, כי נושא שחרורו של פולארד מכילאו ישולב כאחד התנאים של הסכם הפעימה השניה המתקרבת ובאה; ויתר על כן: כי שחרורו מכילאו בארצות-הברית יהיה אחד התנאים לשחרור מחבלים פלסטינים מהכלא בישראל. לטענת העתירה, ניתנה אותה הבטחה לאשתו של פולארד מפי מזכיר הממשלה, ועתירת העותר היא, כאמור, כי נחייב את ראש הממשלה לכבד התחייבות שנתן הוא ונתן מזכיר הממשלה בשמו.

פרקליטות המדינה מכחישה - בשם ראש הממשלה - כי ראש הממשלה או מזכיר הממשלה - שניהם ביחד וכל אחד מהם לחוד - הבטיחו לגב' פולארד - או למי מטעמו של יונתן פולארד - שכל התחייבות אשר ישראל תקבל על עצמה כלפי הרשות הפלסטינית תותנה בשחרורו של פולארד. אכן, ראש הממשלה, וכמותו מזכיר הממשלה, הבטיחו שניהם לגב' אסתר פולארד כי יעשו את כל הניתן, וכי לא יחסכו בכל מאמץ במטרה לשחרר את פולארד מכילאו. לא עוד, אלא שראש הממשלה הבטיח כי עניינו של פולארד יועלה לפני נשיא ארצות-הברית ברצינות הנדרשת מן העניין. ואולם, כך מוסיפה הפרקליטות וטוענת, מעולם לא ניתנה לגב' פולארד לא התחייבות ולא הבטחה כי שחרור אסירים פלסטיניים - או כל הסדר אחר עם הרשות הפלסטינית - יותנה בשחרורו של פולארד מכילאו. יתר-על-כן: גב' פולארד ביקשה כי תינתן לה התחייבות כטענתה עתה, אך בקשתה זו נענתה בסירוב ברור וחד-משמעי.

לא נמצא לנו כי אכן ניתנה לגב' פולארד או לפולארד עצמו הבטחה או התחייבות כלשהי כנטען בעתירה. ואולם, עיקר הוא, כי מצויים אנו בתחום ההסכמים המדיניים שבין המדינה לבין גופים לבר-המדינה, והלכה מכבר היא - הלכה מקובלת ומבוססת - כי בנושאים כגון אלה של הסכמים מדיניים מובהקים עם גורמי-חוץ לא יידרש בית-המשפט לעתירות שעניינן תוכנם של אותם הסכמים. הסכמים אלה, עניינם הוא בסמכותן של רשויות מדינה אחרות, ואנו לא נורה את המדינה מה תעשה ומה לא תעשה. ראו, למשל: בג"צ 4258/94 סופראן נ' שירות בתי הסוהר ובג"צ 2455/94 ארגון "בצדק" נ' ממשלת ישראל.

מדינת ישראל, שומה עליה לעשות את כל אשר לאל-ידה כדי לשחרר את פולארד מכילאו. ראש הממשלה מסכים לכך, ולא עוד אלא שמודיענו הוא כן במילים מפורשות. ואולם אין בכל אלה כדי להקנות מעמד משפטי ליונתן פולארד להורות את המדינה כי תעשה כך ולא תעשה אחרת. בוודאי לא ידענו על עילה משפטית המצדיקה את התערבותנו בהסכם וואי או בכל הסכם מדיני אחר בין ישראל לבין גורמי-חוץ.

כללם של דברים: לא הוכחה להנחת דעתנו הבטחה או התחייבות שנתנה המדינה ליונתן פולארד או לאשתו, כנטען בעתירה, ומכל מקום ענייננו הוא בהסכם מדיני שעל-פי ההלכה אין לו לבית-המשפט להורות את המדינה מה תעשה.

דבר אחרון: עתירתו של יונתן פולארד הוגשה לנו ביום 16.11.98, ונמצא לנו כי מצורף אליה תצהיר סתמי של העותר מיום 24.5.98. נפלא מאיתנו כיצד זה ידע העותר להצהיר ביום 24.5.98 על עובדות הבאות בעתירה שמיום 16.11.98. לא זו בלבד, אלא שתצהירו המקורי של פולארד לא הוגש כלל לבית-המשפט. לרשותנו לא הועמד אלא תצלום של תצהיר (כאמור: מיום 24.5.98). אין זאת אלא שבידי בא-כוחו של יונתן פולארד מצוי תצהיר-מגירה לאישושה של כל עתירה אשר יעלה בדעתו להגיש מעת לעת. משהיבענו תמיהתנו בפני עורך-דין בן יוסף על תופעה מוזרה זו שנגלתה לעינינו, השיבנו כי מחזיק הוא ביפוי כוח כללי מאת יונתן פולארד. למותר לומר כי תשובה זו אין בה ולא כלום, ואין לנו אלא להודיע לעורך-דין בן יוסף כי יקפיד להבא על הגשת עתירות על-פי הסדר המקובל. בכל מקרה אחר היינו דוחים את העתירה על הסף, אך מפני כבודו של העותר נדרשנו לעתירתו לגופה והחלטנו בה כפי שהחלטנו.

אנו מחליטים לדחות את העתירה.

היום, כ"ח בחשוון התשנ"ט (17.11.98).

שופטשופטתש ופט

העתק מתאים למקור

שמריהו כהן - מזכיר ראשי