עבד אלחאלק סלמאן ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.העותרים היו בעלים במשותף עם אחרים של שתי חלקות קרקע באזור נצרת. זכויותיהם התבטאו בשתי החלקות בכ-17 דונמים. החלקות הופקעו בשנים 1963 ו-1976. בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי החלקות יוחזרו לידיהם, ולחלופין שיקבלו פיצוי על דרך קרקע חלופית.

2.דינה של העתירה להידחות. החלקות שהופקעו היוו אך חלק זעיר משטחי קרקע נרחבים, בהיקף של כ-4,000 דונמים שהופקעו לצורך הקמתה והרחבתה של נצרת עלית. מסתבר, כי באחת החלקות כבר נבנו בנייני מגורים. על חלק מן החלקה האחרת נבנו מבנים. החלקות מצויות כיום בפאתיה של העיר. במצב דברים זה, לא ניתן לומר כי לא מומשה מטרת ההפקעה. אכן, חלפו שנים לא מעטות מאז ההפקעה. ברם, חובה לזכור כי הקמתה של עיר אינה נעשית תוך זמן קצר, אלא נמשכת היא, מטבע הדברים, שנים רבות. תכנון אורבני דורש מחשבה לטווח ארוך ועל כן לעיתים מתברר כי אף שחלפו שנים רבות טרם מומשה מטרת ההפקעה. כל מקרה צריך, על כן, להיבחן על פי העובדות הקונקרטיות. במקרה הנוכחי מומשה כאמור מטרת ההפקעה, בוודאי בעיקרה.

3.במקרה הנוכחי אין עסקינן בהפקעה של שטחים מצומצמים, אלא של שטחים נרחבים ביותר. לפיכך, יש צורך בהתייחסות שונה מצד בתי המשפט תוך התחשבות בצורך של תכנון ארוך טווח (למשל, בג"ץ 9328/05 (טרם פורסם, 21.4.09)).

העותרים לא הצליחו להראות כי חלוף השנים פועל במקרה דנא לטובתם ומצדיק החזרת הקרקע המופקעת לידיהם. אף אין מקום לסעד החלופי המבוקש, היינו הקצאתה של קרקע חלופית.

4.העתירה נדחית. העותרים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח.

ניתן היום, ט' באייר התשס"ט (3.5.2009).