זמורוד עבאס ואח' נ' שר הפנים ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.העותר, יליד סוריה, נישא לאזרחית ישראלית בשנת 1971, ונכנס לישראל באישור הרשויות בשנת 2003. על פי הנטען בעתירה, שהייתו בארץ היא על פי אשרות שהייה מסוג ב/2 שלא מתירות לו לעבוד בישראל ואף לא להוציא רישיון נהיגה.

2.בשנת 2010 פנה העותר לוועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 בבקשה לקבל רישיון לישיבת ארעי בישראל (א/5) מטעמים הומניטריים מיוחדים. לבקשת הוועדה המציא העותר מסמכים שונים, ולטענתו מאז שנת 2014, חרף פניות חוזרות ונשנות לוועדה לבירור התקדמות ההליך, לא נענה. ביום 18.9.2016, לאחר פנייה נוספת מצדו ביום 8.8.2016, הודיעה נציגת הוועדה לעותר כי עוד ביום 15.9.2015 המליצה הוועדה לשר הפנים לקבל את בקשתו של העותר.

על רקע האמור הוגשה העתירה דנן.

3.דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. מהשתלשלות הדברים המתוארת ניתן לראות את שחסר בה - העותר לא פנה בטרם הגשת העתירה לגורם המוסמך להיעתר לבקשתו לקבל רישיון לישיבת ארעי בישראל, שר הפנים. ייתכן שפנייה זו אף הייתה מגלה כי התשובה לבקשתו היא בחיוב, באופן מלא או חלקי. בכל מקרה, בהעדר מיצוי הליכים כמתואר, ואף שניתן להבין את התסכול שבהימשכות ההליך לפני הוועדה, אין מקום להידרש לעתירה.

4.העתירה נדחית על הסף. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב באלול התשע"ו (25.9.2016).