טל -רון תעשיות (1979) בע"מ ואח' נ' שר האוצר מר אברהם (בייגה) שוחט ואח'

פסק-דין

השופטת ט' שטרסברג-כהן:

לעתירה שבפנינו בה הוצא צו על תנאי, שלושה ראשים שעניינם תשלום מס קניה עבור מצברים. העותרות, יבואניות מצברים, טוענות להפלייתן כנגד המשיבות 3 ו4-, יצרניות מקומיות של מצברים. לפיכך, מבקשות הן לקבוע כי יידרש מהמשיבות 3 ו4- לשלם מס קניה עבור מצברים לרכב שהן מוסרות כתחליף למצברים פגומים ויוחלו עליהם בנוגע להחזר מס אותם כללים החלים על משיבות 3 ו4-. כן מבקשות הן לקבוע כי יידרש מהמשיבות 3 ו4- לשלם מס קניה שיחושב על פי מחיר המשולם במכירה בסיטונות של המצברים וכן לקבוע כי יידרש מהן לשלם הפרשי מס קניה עבור המצברים שמסרו כתחליף למצברים פגומים. נגד המשיב 1 מבקשות הן להורות לו להפחית את שיעור מס הקניה והתמ"א המוטלים על מצברי רכב.

טיעוני הצדדים בכתב הם רבי היקף ומכילים טענות אין ספור. בעוד אשר העותרות טוענות כי קיימת הפליה לרעתן בתשלום מס הקניה ובשיעורו, טוענות המשיבות 3 ו4- כי אם קיימת הפליה זוהי הפלייה לרעתן באשר היצרנים המקומיים מופלים לרעה לעומת היבואנים. על-מנת לשכנענו בטיעונים אלה, ערך כל צד חישובים מחישובים שונים אותם אין לנו הכלים לבדוק.

לאחר עיון בכל החומר ושמיעת טענות באי כוח הצדדים, אנו סבורים כי לא עלה בידי העותרות לשכנענו כי ראוי ליתן להם את הסעדים המבוקשים על-ידם או איזה מהם. אין ספק כי קיים שוני בין היבואנים לבין היצרנים המקומיים לעניין מס קניה. שוני זה, ככל שהוא קיים, נובע מן החוקים הרלוונטים החלים על כל אחד מן הצדדים. לא שוכנענו ששוני זה מביא להפלייה בכלל ולהפליית העותרות בפרט.

על כל פנים, אם יש צורך בבדיקה מחדש של ההסדר החוקי הקיים בנושא זה, לא לנו המלאכה לעשותה ועל המחוקק ואולי אף על הרשויות המופקדות על הביצוע ליתן דעתם על כך. ראוי לציין, שהעותרות אינן מבקשות לעצמן דבר על מנת לתקן את ההפלייה הנטענת על ידן. מה שמבוקש על-ידן הוא לשנות לרעה את מצבן של המשיבות 3 ו4- בכל הנוגע למס הקניה. ככל שמדובר בהכנסת שינויים לעניין הטלת המס וגביית המס לרעתן של המשיבות, לא ניתן לעשות כן גם אילו היה ראוי הדבר משום שהמס, שיעורו וגבייתו, קבועים בחוק ובמידה והמשיבות 3 ו4- מקיימות את החוק החל, אין מקום להורות על השינויים המבוקשים בעתירה, בודאי לא על ידי חקיקה שיפוטית.

אשר על כן, אנו מבטלים את הצו על תנאי ודוחים את העתירה. לאור התוצאה מתייתר הצורך בהתייחסות לבקשות השונות שהוגשו במסגרת העתירה. העותרות תשלמנה לכל אחת מקבוצות המשיבות הוצאות בסך 10,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ט בחשוון תשס"ב (5.11.01).