יעקב כרמי נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

1.בין העותר לבין המשיב 3 סכסוך ארוך באשר לתשלומי דמי וועד בית מחד גיסא, וקבלת שירותי וועד בית והחזר הוצאות מאידך גיסא. העותר הגיש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות, ובפסק הדין נקבע כי העותר יהיה זכאי להוצאות ולהחזרים שונים, מהם יקוזזו דמי וועד הבית שטרם שולמו על ידו, וכי החל מיום 1.1.2002 יהיה העותר חייב בתשלום דמי וועד בית כסדרם, והמשיב 3, מצדו, יספק לו את השירותים הנהוגים. העותר הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' בן עמי), ובקשתו נדחתה. בית המשפט המחוזי קבע כי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות מבוסס כולו על ממצאים שבעובדה, ואין מקום להתערב בו. מעבר לדרוש העיר בית המשפט כי החישוב שנעשה בערכאה הראשונה נטה חסד לעותר.

2.בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה גם היא (החלטת כבוד השופטת ד' דורנר ברע"א 4836/03 מיום 11.9.03). בהחלטתו זו ציין בית המשפט:

ברי כי בבקשה זו אין כל ממש. רשות הערעור לבית-המשפט העליון, ניתנת במקרים חריגים, בהם מוכח כי קיימת שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הספציפי של המבקש והמצדיקה דיון בגלגול שלישי... מקרה זה, שעניינו כאמור מחלוקת עובדתית ספציפית, בהיקף של כמה מאות שקלים, בוודאי ובוודאי שאיננו נופל לקטיגוריה זו.

מכאן העתירה, המופנית, בין היתר, נגד מדינת ישראל ונגד בית המשפט העליון כמשיב פורמלי, בגדרה מעלה העותר טענות מטענות שונות נגד ההחלטה האמורה.

3.דין העתירה להידחות על הסף. טענותיו של העותר נדחו בידי בתי המשפט האזרחיים, ובית משפט זה בשבתו כבג"צ אינו מהווה ערכאת ערעור נוספת עליהם. אמנם, נפסק כי ייתכנו מקרים שבהם יהיה בית משפט זה מוסמך, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, לבקר פסקי דין והחלטות של בתי משפט אזרחיים, אך סמכות זו תופעל לעיתים נדירות בלבד (בג"ץ 6496/99 עמותת א.ל.ע.ד. אל עיר נ' בית המשפט העליון פ"ד נה(1) 193), ולא זהו המקרה שבפנינו.

העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' שבט, תשס"ד (28.01.04).