עמותת איזון חוזר להפצת ההשכלה הבריאות ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ברק-ארז:

1.העתירה שלפנינו הוגשה ביום 12.11.2012, ובמרכזה עמדה דרישת העותרים כי המשיב 1, משרד הבריאות, יורה על הפסקת הוספתו של פלואוריד למי השתייה. הוספת פלואוריד כאמור נעשתה על-פי התפיסה שצידדה בכך כפעולה של בריאות מונעת להגנה על בריאות השיניים של האוכלוסייה, והייתה מעוגנת בתקנות בריאות העם (איכותם הבריאותית של מי שתיה), התשל"ד-1974 (להלן: התקנות המקוריות). העותרים הצביעו על הסכנות הגלומות במדיניות זו וטענו כי על התפיסה שעליה הושתתו התקנות המקוריות אבד הכלח והיא אינה מקובלת עוד.

2.ביום 5.5.2013 הגישו המשיבים (לאחר שניתנו להם מספר ארכות לצורך כך) את תגובתם המקדמית, שבה ציינו כי שרת הבריאות החדשה, גב' יעל גרמן, חתמה ביום 9.4.2013 על תקנות בריאות העם (איכותם התברואתית של מי שתיה ומיתקני מי שתיה), התשע"ג-2013) (להלן: התקנות החדשות), שמבטלות את התקנות המקוריות. תקנה 20 לתקנות החדשות אמנם קובעת חובה להוסיף פלואוריד למי שתייה בנסיבות מסוימות, אך תקנה 40 להן מוסיפה כי תקנה 20 תעמוד בתוקפה למשך שנה אחת בלבד. בהמשך לכך, עדכנו המשיבים כי ביום 26.6.2013 פורסמו התקנות החדשות ברשומות, וטענו כי בנסיבות אלה העתירה התייתרה.

3.רשמנו לפנינו את התחייבות המדינה כי בתוך שנה תופסק הפרקטיקה של הוספת פלואוריד למי השתייה. נוכח ביטולן של התקנות המקוריות והעובדה כי תקנה 20 לתקנות החדשות תפוג בתוך שנה, ומאחר שלא העותרים ולא המשיבים הצביעו על מקור הסמכה אחרת להפלרת המים, הרי שהעתירה מיצתה את עצמה ודינה להימחק. בשולי הדברים, יצוין כי לכאורה הדרך שבה נוסחו התקנות החדשות אינה מיטבית מן ההיבט של בהירות הדין – משהחליטו המשיבים להפסיק את הפלרת המים, היה ראוי לקבוע את הכלל של אי-הפלרה כהסדר עיקרי, ואת המשך ההפלרה כהוראת מעבר לתקופת ביניים, ולא כפי שנעשה.

4.סוף דבר: העתירה נמחקת. בנסיבות העניין, בשים לב למהותה של המחלוקת בעתירה שנסבה על שאלת מדיניות ולכך שההחלטה על שינוי המדיניות התקבלה קודם לדיון בעתירה, יישאו המשיבים בהוצאותיהם של העותרים בסך של 5,000 שקל.

ניתן היום, כ"ב באב התשע"ג (29.7.2013).