אחמד אלקרינאוי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופטת א' חיות:

העותר מבקש כי נורה לבית הדין הארצי לעבודה ליתן פסק דין בע"ע 141/07 המתנהל בפניו ולחלופין כי נכריע בסכסוך נשוא אותו הליך.

1.אשת העותר, בדואי אזרח ישראל כבן 45, היא בעלת אישור שהיה בישראל, אך אינה תושבת המדינה. בשל בעיות פריון מהן סובל העותר נדרשים העותר ואישתו לבצע הפריה חוץ גופית. העותר ביקש כי המשיבה 2, שירותי בריאות כללית (להלן: קופת החולים), תממן את הטיפולים הכרוכים בהפריה כאמור. עלות כל טיפול נאמדת בכ-35,000 ש"ח. עד כה סירבה קופת החולים לממן את הטיפולים משום שאשת העותר אינה תושבת ישראל ואינה מבוטחת אצלה. העותר פנה אל קופת החולים וטען כי הוא זה שסובל מבעיות פוריות ובהיותו מבוטח יש לאשר לו את המימון. משנענה בשלילה הגיש העותר תובענה לבית-הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע נגד המשיבים 2-4, בה ביקש להורות להם לממן את מלוא עלות טיפולי הפוריות. עתירה זו נדחתה ביום 10.1.2007 ובית הדין האזורי לעבודה קבע בפסק דינו כי כיוון שאשת העותר אינה תושבת המדינה ואינה חברה בקופת החולים היא אינה עומדת בקריטריונים הקבועים בסעיף 3 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, שעניינו הזכות לקבלת שירותי בריאות. עוד קבע בית הדין כי אין רלבנטיות בהקשר זה לשאלה אצל מי קיימת בעיית אי הפריון, וכי המוקד הוא באדם אשר בגופו מבוצע הטיפול ובמקרה זה גופה של אשת העותר. בית הדין הוסיף ודחה את התביעה נגד המשיבים 3-4 מחמת היעדר סמכות עניינית.

2.העותר מיאן להשלים עם פסק-הדין וביום 11.2.2007 ערער עליו לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: הערעור). בסיומו של דיון שהתקיים ביום 6.3.2007 הורה בית הדין על הגשת טיעונים בכתב וביום 31.5.2007 הגישו המשיבים 3-4 את התגובה האחרונה בתיק. משלא נתן בית הדין הארצי לעבודה פסק דין בערעור הגיש העותר לבית הדין ארבע בקשות למתן פסק-דין, האחרונה שבהן ביום 13.8.2007, אך אלו לא הועילו ומשכך הגיש את העתירה שבכאן. בעתירתו מבקש העותר כי נורה לבית הדין הארצי ליתן פסק דין בערעור ולחלופין כי נדון ונכריע בסכסוך נשוא הערעור. לטענת העותר קיימת דחיפות במתן הכרעה בערעור וזאת נוכח גילו המתקדם, נוכח העובדה שההליכים המשפטיים בעניינו מתנהלים משנת 2004 ונוכח העובדה שאף אם יזכה בדין לא ניתן יהיה לממש את פסק הדין באופן מיידי. השנים החולפות, כך טוען העותר, מקטינות את סיכוייו להקים משפחה ונושא זה הפך למרכז חייו. העותר טוען כי טענות הצדדים פרושות בפני בית הדין הארצי לעבודה מזה זמן וכי הסחבת בה לוקה התנהלות בית הדין גורמת לו עינוי דין.

3.דין העתירה להידחות על הסף. כפי שציין העותר עצמו בטיעוניו הלכה היא מלפנינו כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית-הדין הארצי לעבודה, והתערבותנו בהחלטות אלה מוגבלת לאותם מקרים שבהם נפלה בהחלטה טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב התערבות בה בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 840/03 ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נז(6) 810). כך הוא מקל וחומר מקום שבו אנו מתבקשים להתערב בעניינים הנוגעים לסדרי דין או למועד מתן פסק דין בעניין התלוי ועומד בפני בית הדין. בעניינים מן הסוג המועלה בעתירה וככל שהעותר סבור כי בית הדין הארצי משתהה במתן פסק-הדין בערעור, אף עומד לעותר מתווה אחר הקבוע בחוק (ראו והשוו בג"צ 2004/05 לוי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 10.3.2005)), אם כי יש לקוות שלא יהא בכך צורך וכי פסק הדין אכן ינתן בעתיד הקרוב.

אשר על כן העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' חשון תשס"ח (17.10.2007).