מוטי בויום נ' מדינת ישראל

פסק-דין

השופט ד' חשין:

1.בית משפט השלום ברמלה הרשיע את העותר, על פי הודאתו, בעשרות עבירות על פקודת המכס, חוק מס ערך מוסף, חוק מס קנייה (טובין ושירותים) וחוק מס קנייה. ביום 4.9.05 גזר בית משפט השלום את עונשו של העותר ודן אותו, בין היתר, למאסר בפועל בן 7 חודשים. הערעור בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב התקבל באופן חלקי (ביום 8.2.06), אך מרכיב המאסר בפועל נשאר כפי שהיה. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה נדחתה (ביום 23.8.06). באותה החלטה נקבע כי על העותר להתייצב לריצוי עונשו ביום 24.9.06. בקשת העותר לעיון מחדש בהחלטה זו נדחתה אף היא (ביום 20.9.06), אך התקבלה בקשתו לעיכוב ביצוע עונש המאסר, עד ליום 16.10.06.

2.בעתירה זו העלה העותר שתי קבוצות של טענות: האחת, עניינה בפעולות שונות שהמשיבה הייתה צריכה, לשיטתו, לעשות בעניינו של אחד, שלומי פרחי (להלן – פרחי), אשר לטענת העותר היה שותף (בכיר) או מסייע לעבירות שבגינן הורשע. בין השאר, תוהה העותר מדוע לא הוגש כתב אישום נגד פרחי. קבוצת הטענות השנייה נוגעת לעונש המאסר שהוטל על העותר. לטענתו, במהלך חקירתו ובמשפטו נפלו פגמים קיצוניים, ביניהם אכיפה סלקטיבית, המצדיקים ביטולו של עונש המאסר או הקנס שהוטל עליו, ולמצער בטלות חלק מעונש זה.

3.דין העתירה להידחות על הסף.

4.ביום 12.10.06 נדחתה בקשת העותר לצו ביניים, שיורה על עיכוב ביצוע עונש המאסר שנגזר עליו. נימוקי דחיית הבקשה לצו הביניים יפים אף לדחיית קבוצת הטענות השנייה של העותר, ואין צורך לחזור ולפרטם. כאמור שם, בית המשפט הגבוה לצדק אינו מהווה ערכאת ערעור נוספת על החלטות בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. הגשת עתירה כאמצעי לעקוף את פסקי דינו של בית משפט זה כערכאת ערעור מנוגדת לעקרון סופיות הדיון, והיא בבחינת ניסיון לשימוש לרעה בהליכי משפט.

5.באשר לקבוצת טענותיו של העותר בעניין אופן הטיפול של המשיבה בפרחי, יש להבדיל בין שני מישורים. האחד נוגע לטענת העותר בדבר הפלייתו לרעה ולתוצאה המתבקשת מכך, לדידו, בדבר הפחתת עונשו; השני עניינו באופן הטיפול של המשיבה בפרחי עצמו.

אשר להיבט הראשון, הרי שדין טענותיו להידחות, מאותם נימוקים שצוינו בדחיית הבקשה לצו ביניים, כפי שהוזכרו בתמצית בפסקה 4 לעיל. יובהר גם כאן, כי כל שלוש הערכאות שדנו בעונשו של העותר, ובכללן בית משפט זה, התייחסו כבר לטענת ההפליה שמעלה העותר, על רקע אופן הטיפול בפרחי.

6.הוא הדין גם ביחס להיבט השני של טענות העותר, בעניין דרך הטיפול של רשויות האכיפה בפרחי עצמו.

על פי כתב האישום המתוקן, שבו הודה העותר ועל פיו הורשע, בהיותו עובד בחברה שנתנה שירותים למרכזיות טלפונים שבאזור שדה התעופה, נכנס העותר לאזור חנויות ה"דיוטי פרי", רכש מוצרים שונים בעזרת כרטיס טיסה שקיבל משותף למעשיו, ובהמשך מכר מוצרים אלה לאנשים שונים. בשיטה זו פעל לפחות 80 פעמים, ובכך השתמט ממסי יבוא, מס קנייה, מע"מ ומכס, בסך כולל של למעלה מ-600,000 ש"ח. תפקידו של פרחי, לעומת זאת, כך עולה הן מהעתירה והן מתגובת המדינה, היה במסירת כרטיס האשראי שלו לעותר, לצורך קניית חלק מהמוצרים, וכן הפקדת אלפי שקלים לחשבונו של העותר.

העותר טוען, כי פרחי היה "דמות מרכזית וחשובה" בפרשה, "הרוח החיה והכוח המניע ביוזמת הקשר האסור". לטענתו, הדברים עולים, בין היתר, משיחות הטלפון האינטנסיביות שקיים פרחי עם העותר בתקופה הרלוונטית. המשיבה, בתגובתה המשלימה, מסבירה כי פרחי היה אחד מהאנשים שקנו מהעותר מוצרים פטורים ממס, וכי לא ראתה למצות את הדין, ככלל, עם קונים אלו, בהתחשב במשאבים הנדרשים לצורך כך. עם זאת, ממשיכה המשיבה, פרחי היה יוצא מן הכלל בעניין זה, בשל מעורבותו, מעבר לקונים אחרים, במסירת כרטיס האשראי שלו לצורך ביצוע חלק מהעבירות. משום כך, ראתה המשיבה להטיל עליו כופר כספי. לאור סך הרכישות שנעשו בכרטיס האשראי של פרחי, כ-35,000 ש"ח, החליטה המשיבה על כופר בסך של 10,000 ש"ח. העותר סבור כי צריך היה למצות את הדין עם פרחי מעבר לכך, ובכלל זה, לדרוש ממנו תשלום גבוה בהרבה (לטענת העותר, סך של כ-210,000 ש"ח, או "לפחות תשלום ריאלי משווי תשלום הגרעון בגין רכישת הטובין"), וכן להגיש נגדו כתב אישום.

7.כעולה מהעתירה ומתגובתה המשלימה של המשיבה, וכמצוין לעיל, תפקידו של פרחי בביצוע העבירות אינו מתקרב כדי חומרת מעשיו של העותר והתפקיד שמילא בביצוע העבירות. אפילו "ייתכן שניתן להעלות ספקות וסימני שאלה באשר לדרך בה טיפלה המדינה בעניינו של פרחי, שהרי מעשיו מצביעים לכאורה על היותו שותף ולא רק קונה טובין 'סתם'" (כדברי בית המשפט המחוזי שדן בערעור, שאליהם מפנה העותר), הרי שעדיין, אין בכך, בנסיבות העניין, כדי לגרום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת המשיבה להסתפק בתשלום כופר כספי על ידי פרחי, כפי שמצאה לנכון לעשות, אף אם אופן הטיפול בחלקו של פרחי בפרשה לא היה ממצה, או – מבלי לקבוע מסמרות – אף אם לא היה נכון, והודעתו מיום 28.7.02 שצורפה לתגובת המשיבים אומרת דרשני, עדיין לא היה בכך די כדי להביאנו להתערב בהחלטות רשויות האכיפה בעניין זה. בית משפט זה לא יתערב בשיקול הדעת של רשויות אכיפת החוק, אלא אם החלטתן לוקה בטעות ברורה, בולטת וקיצונית, או נגועה בחוסר סבירות קיצוני או שההחלטה נתקבלה שלא בתום לב או ממניעים נפסדים (ראו, למשל, בבג"ץ 3425/94 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נ(4) 1, 10-9; בג"ץ 2873/03 לויט נ' היועץ המשפטי לממשלה, ניתן ביום 25.3.03, פסקה 3; בג"ץ 4405/06 פונדק פליקן בע"מ נ' פרקליטות מחוז ב"ש והדרום, ניתן ביום 16.11.06, פסקה 5 וההפניות שם). על טעות או חוסר סבירות או מניעים מעין אלה לא עלה בידי העותר להצביע בעתירתו.

8.לאור כל האמור, אין צורך להידרש לטענת המשיבה בדבר אי צירופו של פרחי כמשיב לעתירה.

9.העתירה נדחית.

ניתן היום, ד' בטבת תשס"ז (25.12.2006).