מועצה מקומית ולג'ה ואח' נ' ממשלת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.ביום 22.9.04 הגישו העותרים – המועצה המקומית של הכפר וולג'ה ותושב הכפר בנפת בית לחם, עתירה ובה בקשו סעד שלו ארבעה ראשים: בקשה לקבל את מלוא המידע הנדרש בקשר לתכנית העתידה להתבצע בסמוך לכביש הראשי המוביל לכפר וולג'ה בנפת בית לחם; מתן הזדמנות הוגנת לעותרים לטעון לענין התכנית האמורה לאחר שיסופק להם המידע הנדרש; ביטול החלטות המשיבים בדבר בצוע עבודות מצד ימין לכביש המוביל לכפר; ביטול או שינוי התכנית לפיה עתידה לקום גדר רשות בתוך השטח המיועד לכביש המוביל לכפר או ביטול גדר בטחונית או צבאית המתוכננת באיזור. כן נתבקש צו ביניים אשר נועד למנוע ביצוע עבודות או פעולות בסמוך לכביש הראשי המוביל לכפר.

2.ביום 22.9.04 ניתן צו ארעי המונע ביצוע כל עבודות או פעולות בסמוך לכביש הראשי המוביל לכפר.

3.בהודעת בא כוח המשיבים מיום 3.3.05 הודיעה המדינה כי העבודות נשוא העתירה הן עבודות גידור זמני המתבצעות על אדמות מדינה, אשר נועדו למנוע נפילת סלעים בעת ביצוע עבודות מכשול התפר באיזור. עוד נמסר בהודעה זו כי הגדרות יוסרו עם השלמת העבודות האמורות, וכי תוואי מכשול ההפרדה באיזור לא יפריד את ביתו של העותר 2 מהכפר וולג'ה.

4.ביום 5.10.04 נערך סיור באיזור נשוא העתירה בהשתתפות בא כוח העותרים במטרה ליישב את חילוקי הדעות שעלו. בעקבות סיור זה בדקו גורמי התכנון במינהל האזרחי את טענות העותרים וממצאיהם תועדו בהודעתם כדלקמן:

(א) העבודות מתבצעות על אדמות מדינה והגידור מתבצע בקצה הצפון-מערבי של תכנית מיתאר 401/2/1 של הישוב הר-גילה שפורסמה למתן תוקף.

(ב) העבודות אינן מתבצעות בשטח תכנית המיתאר 1628/91 של הכפר וולג'ה.

(ג) לדרך שלאורכה מתבצע הגידור אין כל מעמד סטטוטורי לכן לא חלות מגבלות ביחס לרוחב השוליים. עם זאת, על פי תכנית העבודה יוותרו שוליים של מספר מטרים מכל אחד מצידי הדרך במהלך התקופה בה יעמוד הגידור האמור.

(ד) העבודות להקמת הגדר הזמנית אינן חוסמות את הקשר בין ביתו של העותר לכפר וולג'ה. תוואי המכשול לא יפריד את ביתו של העותר מהכפר וולג'ה. שאלת מיקומו הסופי של התוואי טרם הוכרעה, ומכל מקום כשתינתן החלטה בענין זה, תהא פתוחה בפני העותר דרך ההשגה והגשת עתירה, ואין לכך קשר לסוגיית הגידור, שהיא העומדת במוקד עתירה זו.

(ה) ביום 7.11.04 פנה בא כוח היועץ המשפטי באיזור יו"ש לבא כוח העותרים וביקש את תגובתו לתמצית הדברים המנויים לעיל. בא כוח העותרים לא ראה לנכון להגיב לדברים. ביום 15.11.04 נשלח מכתב שני מטעם המשיבים באותה רוח, וביום 6.1.05 נשלח אף מכתב שלישי, שגם להם לא נתקבל מענה. לאור זאת בקשו המשיבים לדחות את העתירה.

(ו) בעקבות הודעת בא כוח המשיבים כמפורט לעיל ניתנה החלטת בית משפט זה ביום 28.3.05 ובה נתבקש בא כוח העותרים להודיע לבית המשפט בתוך 7 ימים את עמדתו לאמור בהודעת המשיבים אולם כל מענה לא ניתן לכך. ביום 10.5.05 נתבקש בהחלטת בית משפט זה בא כוח העותרים פעם נוספת ליתן את תגובתו, אולם עד עתה לא נמסרה כל תגובה.

5.לאור האמור, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. הטעמים המפורטים בהודעת המשיבים מצביעים על כך כי העבודות המתוכננות במקום אינן פוגעות פגיעה שלא כדין בעניינם של העותרים, המידע שנתבקש בקשר לתכניות במקום הומצא כנדרש, וניתנה לעותרים מלוא ההזדמנות להשמיע טיעוניהם. בהעדר תגובה מטעם העותרים לפניות המשיבים מאז נובמבר 2004, ובהעדר מענה כלשהו מטעמם להחלטות בית המשפט, מתבקשת המסקנה כי העתירה נתייתרה ודינה להידחות, וכך אנו מחליטים. עם דחיית העתירה, מתבטל הצו הארעי שהוצא.

ניתן היום, כ"ו בסיון תשס"ה (3.7.05).