שריף אבו עוואד נ' היועץ המשפט לממשלה ואח'

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

העותר, תושב ישראל, מואשם בעבירת שוד מונית שהיא חלק מפרשה רחבה, ומועמד לדין, יחד עם נאשמים אחרים, בבית המשפט הצבאי באיו"ש. טענתו היא כי בהיותו תושב ישראל יש להעמידו לדין בבית משפט אזרחי בישראל. חשודה אחרת בפרשה, גב' אזרד, לא הועמדה עד כה לדין כל עיקר, ועתה נמסר לנו כי יש כוונה להעמידה לדין בישראל, אך ההליכים טרם נשלמו. טענת המדינה היא כי זיקות העותר בתיק הן לאיזור, הן כיון שחלק מן העבירות בפרשה כולה בוצעו בו, והן כיון שיש פקפוק באשר למרכז חייו של העותר. נציין כי לעניין אחרון זה הראיות המינהליות שהובאו אינן מובהקות, והיה מקום ליתר בדיקה, אך עדיין עסקינן בפרשה אחת הנדונה באיזור. נוסיף כי הטענה לעניין מקום ההעמדה לדין הועלתה בשלב מאוחר, עם חילופי ייצוג. איננו רואים מקום להתערבות, בראש וראשונה בנימוק של היות המעשה חלק מפרשה כאמור, ועם זאת לא נימנע מהבעת אי הנחת בכל הנוגע לטיפול בנושא גב' אזרד אל מול העותר, בלא שנביע דעה קונקרטית לגביה כיון שאינה לפנינו. במקרים כגון דא על התביעה בישראל ובאיזור ליתן דעתה גם למראית העין. לגופם של דברים, הדעת נותנת כי ההליך באיזור בפרשה זו, שהיא פלילית באופיה, הוא דומה להליך מקביל בישראל, על המשתמע. בנתון לאלה איננו נעתרים לעתירה.

ניתן היום, כ"ב באדר ב התשע"ד (24.3.2014).