יונה פלג נ' עיריית תל-אביב-יפו

פסק-דין

בעתירה שלפנינו ביקש העותר כי נורה למשיבה להפסיק את הצעדים המכוונים לביצוע צו ההריסה המנהלי שהוצא כנגד בניית מבנים על גג הבית שברחוב רופין 25 בתל-אביב. עוד ביקש העותר כי יינתן צו ביניים המורה למשיבה להימנע מהריסת המבנים האמורים, וזאת עד למתן החלטה בעתירה לגופה. עם הגשת העתירה הועברה זו לתגובת המשיבה, וניתן צו ארעי המורה למשיבה שלא לבצע את צו ההריסה עד למתן החלטה אחרת.

עניינה של העתירה בצו הריסה מנהלי שניתן ביום 17.3.99, הקובע כי יש להרוס שני מבנים טרומיים המצויים על גג הבית ברחוב רופין 25 בתל-אביב. לאחר מתן צו ההריסה האמור, החל העותר ליזום שורה ארוכה של הליכים משפטיים, שקצרה היריעה מלתאר את השתלשלותם המדוייקת. העותר פנה במקביל לכל הערכאות האפשריות, ביקש סעדים זמניים ואף דחה דיונים בערכאות השונות בטענה שיש להמתין עד לקבלת החלטה של בית משפט אחר, שדן בסוגיה. במעשיו האמורים הצליח העותר לדחות את ביצוע צו ההריסה עד יום זה.

עתה טוען העותר כי אין לבצע את צו ההריסה המנהלי, מכיוון שחלפו 30 הימים הקבועים בסעיף 238א(ט) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965. עוד טוען העותר שלאחר שחלפו 4 שנים מיום מתן צו ההריסה, אין זה ראוי כי המשיבה תפעל באמצעות ההליך המנהלי, אלא עליה לבחור בהליך שיפוטי רגיל. כן טען בלשון רפה כי קיימת סכנה בהריסת המבנה, בהסתמך על חוות דעת שצורפה. טענה זו נדחתה בעבר על-ידי הערכאות השונות אליהן פנה העותר.

דין העתירה להידחות מכיוון שאינה מגלה עילה להתערבות בית המשפט.

העותר עשה כל שניתן על מנת לדחות את ביצוע צו ההריסה. העותר פנה לערכאות שונות באופן מקביל, הגיש בקשות בהן חזר על טיעונים קודמים וניסה לדחות מתן החלטות בערכאות אלה, בטענה שיש להמתין לקבלת החלטה מערכאה אחרת. זוהי פנייתו הרביעית של העותר לבית משפט זה בעניין צו ההריסה. בחלק מהמקרים השתמש העותר בעתירות לבית משפט זה על מנת לדחות דיונים בבית המשפט המחוזי, ולאחר מכן מחק את העתירה. גם עתירה זו הוגשה, כאשר במקביל נוהל הליך בבית המשפט המחוזי בעפ"א 80067/02, ובית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של העותר בתאריך 30.10.02. העותר אינו יכול להיבנות מהתנהלות זו, ולטעון כעת כי המשיבה איחרה בביצוע צו ההריסה. מכמות ההליכים והבקשות שהוגשו, וממחזור הטענות השונות בהליכים אלו, למרות שנדחו בעבר על-ידי הערכאות השונות, מתקבל הרושם כי העותר ניצל לרעה את ההליך המשפטי, ובכך הצליח לדחות את הקץ. גם הטענה בדבר הסכנה בהריסת המבנה עלתה לפני הערכאות השונות ונדחתה על ידן. על רקע האמור ואף לגופה, אין העתירה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה לבחינת חוקיות ביצוע צו ההריסה.

אשר על כן דין העתירה להידחות. העותר יישא בהוצאות המשיבה בסך של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ט בכסלו התשס"ג (24.11.2002).