יחזקאל דניאלי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ברלינר:

1.ביום 25.4.04 פנה העותר למוסד לביטוח לאומי (המשיב 2) בתביעה להכיר בו כנפגע תאונת עבודה בשל אירוע תאונתי שהתרחש, לטענתו, ביום 25.6.92. התביעה נדחתה על ידי פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי, ועקב כך הגיש העותר, ביום 11.4.05, תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים. ביום 15.9.05 החליט בית הדין, לבקשת העותר, כי ההליכים בתביעה יושהו עד להכרעה בעתירה לבג"ץ (בג"ץ 7191/05) שהגיש העותר כנגד הוועדה הרפואית לעררים הפועלת לפי תקנות מס הכנסה (קביעת אחוזי נכות), תש"ם-1979. נקבע, כי העותר יודיע לבית הדין על עמדתו לאחר ההכרעה בעתירה לבג"ץ. העתירה הסתיימה בסופו של דבר בפשרה אשר קיבלה תוקף של פסק דין בהחלטה מיום 5.11.06.

2.ביום 11.6.06 החליט בית הדין האזורי לעבודה על מחיקת התביעה שהוגשה על ידי העותר, מכיוון שהלה לא הגיש תגובות כפי שנדרש בהחלטות שונות של בית הדין (אשר טיבן לא הובהר והעתק מהן לא צורף). בקשת העותר לביטול ההחלטה על מחיקת תביעתו נדחתה. כן נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש העותר לבית הדין הארצי לעבודה, בה ביקש שתבוטל החלטת בית הדין האזורי למחוק את תביעתו. כנגד דחיית בקשת רשות הערעור מופנית העתירה שבפנינו. אין אנו נדרשים ביתר פירוט להשתלשלות העניינים ולטענות העותר, שכן בתגובתו של המוסד לביטוח לאומי לעתירה הוא הסכים לקבלתה באופן חלקי, כך שהתביעה תוחזר לבית הדין האזורי לעבודה ותידון מהנקודה בה הופסקה. היינו, החלטת המחיקה תבוטל, לעותר תינתן האפשרות להודיע על עמדתו לאור ההכרעה בעתירה לבג"ץ והמוסד לביטוח לאומי שומר על כל טענותיו.

3.בתגובה לתגובת המוסד לביטוח לאומי הודיע העותר (שאינו מיוצג), כי הוא מסכים "כי התיק יושב למסלולו הקודם קרי, בית הדין האזורי לעבודה בפני כבוד השופטת רוזנפלד וזאת מבלי לטעון טענת התיישנות" (ההדגשה במקור). ככל שכוונת העותר הינה שייקבע שהגשת התביעה בתאריך בו הוא הגיש אותה לא לקתה בהתיישנות, ברי כי אין לכך מקום בגדר העתירה הנוכחית. אם כוונת העותר היא שלעניין התיישנות ייחשב יום הגשת התביעה, ולא היום בו היא תחזור להידון בבית הדין, כמועד הגשת התביעה, הרי הדבר מובן מאליו מהסכמת המוסד לביטוח לאומי לביטול המחיקה.

4.העתירה מתקבלת, איפוא, בהסכמת הצדדים, כאמור בסוף פיסקה 2. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד בשבט התשס"ז (12.2.07).