יאסר דאוד סלימאן מנסור נ' המפקד הצבאי לאזור יהודה ושומרון

פסק-דין

1.בעתירה זו, קובל העותר נגד צו מעצר מינהלי, שהוצא נגדו על ידי מפקד צבאי ביום 4.8.03, לפיו הוארך מעצרו המינהלי מיום 11.8.03 למשך שישה חודשים, בקיזוז ימי המעצר מלפני הוצאת הצו. ביום 18.8.03 קיצר שופט צבאי משפטאי את תקופת הצו בשני חודשים כך שתוקפו יהיה עד 10.12.03. יצוין כי ביום 13.10.03 דחה בית המשפט הצבאי לערעורים באיו"ש את ערעורו של העותר על ההחלטה לאשר את צו המעצר. עוד נתבקש בעתירה צו שיורה למשיב שלא להאריך את הצו המינהלי לתקופה נוספת. העתירה הוגשה לבית משפט זה ביום 4.11.03.

2.עינינו הרואות שהעותר השתהה בהגשת עתירתו עד כחודש ימים לפני מועד פקיעתו של הצו; ונראה, לכאורה, שמטרת ההשהיה היתה תקוותו של בא כוח העותר כי ינתן לו להשיג על קיום עילה להארכת תוקפו של המעצר, וזאת בטרם גילה המשיב אם אמנם בדעתו להאריך את תוקף המעצר.

אין צריך לומר ש"טקטיקה" כזאת יש בה משום שימוש בלתי ראוי בהליך. עצור המבקש לעתור כנגד צדקת מעצרו ראוי שיעשה כן בהקדם וסמוך אחרי שבית המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעורו על החלטת השופט הצבאי לאשר את הצו; ואם לא מיצה את הסעד החלופי של ערעור לפני בית המשפט הצבאי לערעורים, אין עצור כזה יכול להישמע בעתירתו לפני בית משפט זה. לא כל שכן, שאין יסוד לדון בעתירתו נגד החלטה עתידית – ואפילו היא צפויה – להאריך את מעצרו.

3.העתירה נדחית.

ניתן היום, ח' בכסלו תשס"ד (3.12.03).