סלאח אלדין זוהדי עארף זלום נ' הקדש ציפורה והרב מאיר מייזל ואח'

פסק-דין

השופט מ' מזוז:

1.המבקש הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה למתן סעד הצהרתי לפיו הוא בעל מעמד של דייר מוגן בקומה התחתונה של נכס בן שתי קומות בעיר העתיקה בירושלים. בתביעה טען המבקש, כי סבו וסבתו היו בעלי מעמד של דיירים מוגנים בנכס למן שנות הארבעים של המאה הקודמת; לאחר פטירתם רכשו הוריו - עמם גר בתור ילד באותה תקופה - מעמד זה של דיירים מוגנים, ולאחר פטירת ההורים רכש הוא מעמד של דייר מוגן, הכול מכוח סעיפים 20 ו- 27(1) לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972.

2.עוד בטרם התבררה התביעה לגופה, הגיש המבקש בקשה לסעד זמני שכוון להפסקת הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדו במטרה לפנותו מהנכס. הבקשה התקבלה.

3.לאחר ששמע ראיות בתיק, דחה בית משפט השלום (כב' השופט א' נחלון) את התביעה בפסק דין מנומק היטב. הסעד הזמני שניתן בתחילה בוטל במסגרת פסק הדין, אך בקשה למתן סעד זמני זהה לתקופת הערעור שהוגשה לאחר מתן פסק הדין, התקבלה (החלטת בית משפט השלום מיום 12.10.2015).

4.בסופו של יום, נדחה ערעורו של המבקש לבית המשפט המחוזי לפי תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. בשולי פסק הדין נקבע כי על המבקש לפנות את הנכס עד ליום 15.2.2016.

5.בקביעה אחרונה זו - הוראה למבקש לפנות את הנכס - נפלה טעות, ומן הדין לתקנהּ. תביעתו של המבקש לבית משפט השלום הייתה תביעה למתן סעד הצהרתי, ולפני בית המשפט לא עמדה כל תביעת פינוי נגד המבקש וממילא בית משפט השלום אף לא נתן צו כאמור. ברי אפוא כי לא היה מקום ליתן בפסק הדין שדחה את הערעור סעד המורה למבקש לפנות את הנכס משלא נתבקש כל סעד כזה. תחת זאת, היה מקום להורות על ביטולו של הסעד הזמני שניתן למשך תקופת הערעור, באופן שהליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגד המבקש, או שיינקטו נגדו בעתיד, יוכלו להתקיים כסדרם. למותר לציין כי איננו מביעים כל עמדה באשר להליכי ההוצאה לפועל האמורים בהיותם הליכים חיצוניים להליך דנן.

6.יתר טענות המבקש המופנות כנגד קביעותיו של בית משפט השלום לא עומדות בתנאים שנקבעו בהלכה הפסוקה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)), ועל כן דינן להידחות.

7.סוף דבר - ראינו ליתן רשות ערעור אך ורק לענין סעד הפינוי שפסק בית המשפט המחוזי, לדון בבקשה בנוגע לטענה זו בלבד כבערעור ולקבל את הערעור. התוצאה היא שפסק דינו של בית משפט השלום יעמוד בעינו וסעד הפינוי שעליו הורה בית המשפט המחוזי מבוטל, ותחת זאת מובהר כי הסעד הזמני שניתן לתקופת הערעור והאוסר על פינויו של המבקש מהנכס מבוטל.

למען הסר ספק יובהר כי אף הצו הארעי שניתן בהחלטה מיום 11.2.2016 מבוטל. המשיבים יוכלו, כמובן, לנקוט בהליכים המתאימים לפינויו של המבקש.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ד באדר א התשע"ו (23.2.2016).