אפקים השקעות בע"מ נ' אמיר פרסמן ואח'

פסק-דין

המשנה לנשיא ש' לוין

1.אמיר פרסמן (להלן – פרסמן) מקיים הליכי הוצאה לפועל נגד חברת פוקס רגב מתכות בע"מ (להלן – פוקס) למימוש חוב כספי. המבקשת לפנינו אופקים השקעות בע"מ (להלן – אופקים) משכה חמישה שיקים מאוחרים לפקודת פוקס, ולענייננו רלבנטים אך שלושה: (א) שיק מס' 5016747 על סך -.20,167 ₪ שתאריכו 7.1.98; (ב) שיק מס' 5016748 על סך -.20,167 ₪ שתאריכו 15.1.98; (ג) שיק מס' 5016745 על סך -.34,300 ₪ שתאריכו 15.2.98.

השיק ' א' הוסב על ידי פוקס לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – בנק לאומי) ביום 13.11.97. השיק ' ב' הוסב על ידי פוקס לבנק לאומי ביום 18.11.97. השיק ' ג' הוסב על ידי פוקס לבנק דיסקונט לישראל בע"מ (להלן – בנק דיסקונט) ביום 17.12.97.

פרסמן בקש שינתן לו צו עיקול על כל נכסי פוקס הנמצאים ברשות אופקים. הנכסים כוללים גם את חובותיה של אופקים לפוקס. הצו ניתן והומצא לאופקים ביום 7.12.97. אופקים פרעה את השיקים לבנקים, לאחר שנדרשה על ידם לעשות כן. כשביקש פרסמן לממש את העיקול טענה אופקים שיש לה "הצדק סביר" שלא לשלם בכך שהיא פרעה את השיקים לבנקים שהם אוחזים כשורה; אך בהליך שנתקיים לפי סעיף 48(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן – החוק) נדחתה טענתה וערעורה לבית המשפט המחוזי נדחה. מכאן בקשת הרשות לערער שלפנינו שבהסכמת בעלי הדין ראינו אותה כאילו ניתנה עליה רשות לערער והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

2.השופט המלומד בבית המשפט המחוזי ראה עצמו פטור מלדון בענינם של השיקים ' א' ו' ב' משום שבנק לאומי בהסכמה נמחק כמשיב בערעור; אך נאמר לנו שההסכמה היתה שאם ערעורה של אופקים ידחה יחזיר לה בנק לאומי את מה שגבה על פי השיקים ואם הערעור יתקבל ישאיר בנק לאומי ברשותו מה שגבה. נמצא שאין אנו פטורים מלדון בעניינם של השיקים ' א' ו' ב'.

3.אנו סבורים שדין הערעור להתקבל לגבי השיקים ' א' ו' ב' ולהידחות לגבי השיק ' ג'. דין הערעור להתקבל לגבי השיקים ' א' ו' ב' הואיל וביום שבו הומצא צו העיקול לאופקים לא היתה פוקס אוחזת בהם, משום שהללו כבר הוסבו מקודם לבנק לאומי; והלכה פסוקה היא שבין צדדים סמוכים לשיק – המושך והנפרע – החיוב השטרי מושעה כל עוד נמצאים השיקים ברשותו של צד שלישי: ע"א 157/84 פ"ד לט(4) 335, בעקבות: Re A Debtor (1908) 1KB 344. הרי העיקול יכול היה לתפוס רק ב"נכס", כולל חוב של אופקים לפוקס, אך ביום שבו הוטל העיקול, ובכל עת רלבנטית לאחר מכן, חבה אופקים את סכום השיקים לבנק לאומי האוחז ולא לפוקס, ואחת היא אם היה בנק לאומי אוחז כשורה בהם אם לאו; לפיכך לא היה קיים בעת הרלבנטית כל חוב שאותו ניתן היה לעקל.

לעומת זאת דין הערעור להידחות לגבי השיק' ג' שהוסב על ידי פוקס לבנק דיסקונט לאחר מועד הודעת העיקול. לענין זה שומה היה על אופקים לציית לצו העיקול: ע"א 533/87 פ"ד מג(2) 864, ואם לא עשתה כן לא היה בידה "הצדק סביר" לאי הציות לצו העיקול.

4.אמת נכון הדבר, שבמקרה דנן לא יכלה אופקים לדעת מתי הוסבו השיקים לשני הבנקים והתוצאה לגביה תלויה בנסיבות שאינן בשליטתה; בנסיבות אלה - כדי להימנע מקיומו של מצב שבו עליה לפרוע את השיקים פעמיים - שומה היה עליה לשלם את החוב נשוא העיקול בלשכת ההוצאה לפועל, שאז היתה פטורה מחובה לפי סעיף 51 לחוק, או להגיש בקשה על דרך של טען ביניים, כפי שקבע בית המשפט המחוזי.

אנו מקבלים את הערעור לגבי השיקים ' א' ו' ב' וקובעים שלעניינם לא חבה אופקים מכוח צו העיקול, ודוחים את הערעור לגבי השיק ' ג'.

בנסיבות הענין לא יהיה צו להוצאות.

המשנה לנשיא כבוד השופט א' ריבלין אני מסכים. ש ופט כבוד השופט א' גרוניס אני מסכים.

ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיא ש' לוין.

ניתן היום, כ"א טבת תשס"ג (26.12.2002).