סמדר עזריה נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל

פסק-דין

1.כפי שציינתי בהחלטתי מיום 11.7.2012, בתום דיון קצר שנערך בפניי, למרבה הצער לא הושג הסדר בין בעלי הדין.

2.שני שיקולים המצטרפים יחדיו מביאים אותי לכלל מסקנה כי ראוי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה ולקבל את הערעור. ראשית, התוצאה הקשה של החלטתו של בית המשפט המחוזי. המשמעות של דחיית בקשתה של המבקשת לסעד זמני היא כי עליה לפנות את ביתה, בו היא מתגוררת שנים רבות. ברור, שמאזן הנוחות נוטה באופן בולט לטובת המבקשת. שנית, ההליך אותו נקטה המבקשת בבית המשפט המחוזי קבוע לשמיעה ולסיכומים בחודש ספטמבר הקרוב. ניתן להעריך, על כן, כי לא ירחק היום בו יינתן פסק-דין בתובענה. אכן, שיקול נוסף שיש להתייחס אליו, בדרך כלל, הוא סיכוייו של ההליך שהוגש על ידי המבקשת. בנסיבות העניין, ונוכח שני השיקולים שציינתי לעיל, מעדיף אני שלא להתייחס לסוגיה האמורה.

3.הערעור מתקבל, החלטתו של בית משפט קמא מבוטלת וניתן בזה למבקשת הסעד אותו ביקשה בפני בית המשפט המחוזי. הסעד ניתן עד למתן פסק-דין.

לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ג בתמוז התשע"ב (13.7.2012).