חברת דואר ישראל בע"מ נ' מופיד חמוד ואח'

פסק-דין

1.המשיב הפעיל במשך שנים סוכנות דואר ביישוב ג'דיידה-מאכר. עד לפני שנים ספורות הפעיל המשיב את הסוכנות עבור רשות הדואר ועל פי הסדרים עימה. בשנת 2006 באה המבקשת תחת רשות הדואר. בחודש יולי 2009 גילתה המבקשת, לטענתה, כי קיים גירעון בסכום של 420,000 ש"ח בסוכנות הדואר שהפעיל המשיב. לפיכך, הודיעה המבקשת בכתב למשיב ביום 16.7.09 על סיום מיידי של ההתקשרות עימו. בעקבות זאת עתר המשיב בפני בית המשפט המחוזי בחיפה למתן סעד זמני שיאפשר לו להמשיך ולהפעיל את סוכנות הדואר. ביום 19.7.09 ניתן סעד ארעי וביום 22.7.09 הוחלט (על ידי כבוד סגן הנשיאה ג' גינת) להותיר את הסעד בעינו עד שיינתן פסק דין בהליך העיקרי. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. יצוין, כי עם הגשת הבקשה ניתן צו עיכוב ביצוע (על ידי חברי השופט ח' מלצר).

2.בין בעלי הדין נעשה הסכם ביום 1.5.07. בסעיף 22(א) להסכם נקבע כי תוקפו עד לסוף שנת 2007 וכי הוא יוארך מאליו בכל פעם לשנה נוספת אלא אם הגיע לסיומו או בוטל על פי הוראות שונות בהסכם. בסעיף 23 להסכם נאמר כי המבקשת רשאית לבטל את ההסכם מיד ובלא הודעה מוקדמת אם הסוכן יפר הוראות מסוימות שפורטו. לענייננו דומה שאין מחלוקת כי אם אכן נוצר חֶסֶר כספי, בוודאי בסכום משמעותי, כי אז עומדת למבקשת הזכות להביא את ההסכם לכלל סיום באופן מיידי. נראה, כי קשה אף לחלוק על כך, ולוּ לעניין הבקשה דנא, כי גירעון שמגיע לסכום של 420,000 ש"ח מתיר למבקשת להפעיל את הכוח לסיים את ההתקשרות.

3.בדיון שנערך בפניי ביום 12.8.09 קיבלו בעלי הדין את הצעתי כי ימונה רואה חשבון על מנת שיבדוק "האם אכן קיים גרעון בסוכנות הדואר שהפעיל המשיב (גרעון שלטענת המבקשת מגיע לסכום של 420,000 ש"ח) והאם הכספים הועברו על ידי המשיב למבקשת, כטענתו". ביום 16.8.09 מיניתי לתפקיד את רו"ח אריה שרוני. לאחר התפתחויות שונות ועיכובים מסוימים שאין צורך לפרטם, הגיש המומחה את חוות דעתו בסוף חודש נובמבר 2009. בחוות הדעת נקבע, כי קיים גרעון בסכום של 420,000 ש"ח וכי המשיב לא הצליח להראות כי העביר כספים למבקשת. בעקבות זאת עתרה המבקשת לביטול הסעד הזמני שניתן בבית המשפט המחוזי. המשיב קיבל הזדמנות להיגב והוא אומנם עשה כן. בתגובה מעלה המשיב טענות שונות נגד חוות הדעת ונגד נותנה. בין היתר נטען כי המומחה לא פעל ככזה אלא כבורר. לא מצאתי ממש בטענות.

4.מינויו של המומחה נעשה לעניין בקשת רשות הערעור ותו לא. מינויו של המומחה לא היה חלק מתהליך ההכרעה בהליך העיקרי. ברור שלצורכי הכרעה בסוגיית הסעד הזמני ניתן להסתמך, ואף חובה לעשות כן, על חוות דעתו של המומחה. בשלב הנוכחי עסקינן, בין השאר, בשאלה האם הוכיח המשיב זכות לכאורה, שהרי זהו תנאי בסיסי למתן סעד זמני. ממצאיו של המומחה מובילים למסקנה כי המשיב לא הצליח להרים את הנטל. אם אכן קיים גרעון בסכום של 420,000 ש"ח, וזו נקודת המוצא כיום, רשאית הייתה המבקשת לכאורה להביא את ההסכם לידי סיום. במצב דברים זה ברי שאין להותיר על כנו את הסעד הזמני.

5.עוד בהחלטה מיום 12.8.09 (נוספת על ההחלטה מאותו יום בה הוגדרו השאלות שלגביהן נתבקשה חוות דעת) קבעתי כי בשלב הראשון תישא המבקשת בשכרו של המומחה וכי בסיומו של ההליך תתקבל החלטה סופית באשר לנטל ההוצאות. מתברר, כי המבקשת נשאה בשכר טרחה חלקי של רו"ח שרוני. המומחה הגיש חשבון סופי. עתה עולה השאלה מי יישא בנטל. יצוין, כי במסגרת החלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 22.7.09, בה הוא הותיר על כנו את הסעד הארעי, נקבע כי על המשיב להפקיד עירבון בסכום של 80,000 ש"ח וכן להמציא ערבות צד ג' על סך 200,000 ש"ח. אין זה ברור, האם תנאים אלה מולאו. המבקשת תגיש עד ליום 12.1.2010 טיעון קצר בכתב בעניין נטל הנשיאה בשכר המומחה ושכר טרחת עורך דין. המשיב ישיב עד ליום 19.1.2010. הטיעון של כל צד לא יעלה על שלושה עמודים ותובא בו התייחסות אף לערובות הנזכרות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 22.7.09.

6.החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וזה הוגש על פיה. הערעור מתקבל, החלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת והבקשה לסעד זמני נדחית.

ניתן היום, כ' בטבת התש"ע (6.1.2010).