מאיר בוחבוט נ' כונס הנכסים הרשמי ואח'

פסק-דין

השופט א' גרוניס:

1.המבקש ורעייתו הגישו לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשות להסדר נושים, לפי סעיף 19א לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980. לאחר שנתקבלה החלטה באסיפת הנושים אישר בית המשפט את ההסדר שהוצע לגבי כל אחד מבני הזוג. בעקבות אישור ההסדר קבע בית המשפט (כבוד השופט מ' רניאל), בהחלטה מיום 29.4.2010, כי על החייבים להשלים את הפקדתם של הסכומים שלפי ההסדר עד ליום 9.5.2010, שאם לא כן יבוטל ההסדר. משבני הזוג לא הפקידו את הסכומים הנדרשים, החליט בית המשפט (כבוד השופט מ' רניאל) ביום 24.5.2010, בהעדר המעורבים, לבטל את ההסדר. בראשית חודש יוני 2010 הופקדו הכספים הנדרשים. לאחר פנייה לכל הנושים, הגישו החייבים בקשה לבית המשפט לביטול החלטתו מיום 24.5.2010. בית המשפט (כבוד השופט מ' רניאל) קיבל את הבקשה ככל שמדובר ברעייתו של המבקש, אך דחה אותה בנוגע למבקש. זאת, לאחר שנתברר כי כל נושיה של האשה מסכימים לבקשה, בעוד שלגבי המבקש מדובר היה בהסכמה של רוב מספרי של הנושים שהחזיקו ב-97.5 אחוזים מן הנשייה. בבקשת רשות הערעור משיג המבקש על החלטתו של בית המשפט שלא לבטל את ההחלטה לבטל את ההסדר. במלים אחרות, המבקש עותר להשבת ההסדר על כנו.

2.בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להיעתר לבקשת הביטול בעניינו של המבקש הודגש ההבדל בין המבקש לבין רעייתו. כאמור, בני הזוג השלימו את התשלומים על פי ההסדר באיחור. יוער, כי מדובר באיחור של כ-20 ימים. בית המשפט סבר, כי משכל נושיה של האשה מסכימים לביטולו של הביטול, יש להיעתר לבקשה. מה שאין כן באשר למבקש, יען כי לא כל נושיו הסכימו לבקשת הביטול. מן החומר עולה, כי ששה מתוך שמונת נושיו של המבקש הסכימו לבקשה טרם שניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי. כפי שצוין, מדובר בהסכמה של נושים שהיקף נשייתם מגיע כדי 97.5 אחוזים.

3.סבורים אנו ששגה בית המשפט המחוזי משהחליט לדחות את בקשת הביטול בעניינו של המבקש. יצוין, כי במסגרת הבקשה דנא ניתנה הסכמה של נושה נוספת של המבקש, היא המשיבה 4, לקיומו של ההסדר ולקבלתה של הבקשה דנא. אף הכונס הרשמי (המשיב 1) והנאמן לביצועו של ההסדר (המשיב 2) הביעו הסכמתם כי בקשת רשות הערעור תתקבל. נותרה, אם כן, נושה אחת של המבקש שלא הביעה עמדה (המשיבה 3). נושה זו כנראה לא הביעה דעתה בעת התנהלותם של ההליכים בבית המשפט המחוזי. היא אף לא הגיבה לבקשת רשות הערעור. מכאן, שלעת הזו ניתנה הסכמה של שבעה מתוך שמונה נושים, כאשר סך כל נשייתם של המסכימים מתקרבת ל-100 אחוזים.

4.אפילו לא ניתנה הסכמה על ידי נושה נוספת כאמור, דומה שראוי היה כי בית המשפט יחזיר על כנו את ההסדר. מתיאור העובדות עולה שאכן החייבים אחרו במידה מסוימת בתשלום הסכומים שנדרשו לשלמם כדי לעמוד בהסדר שהם עצמם הציעו. יחד עם זאת, מדובר באיחור קצר, של 20 ימים בלבד. בעניינים הנוגעים להסדר נושים יש לתת חשיבות גדולה, אם כי לא בלעדית, לעמדתם של הנושים. בסופו של דבר הם אלה הצריכים להעריך, ויודעים להעריך, האם ההסדר ראוי הוא אם לאו. הנושים הם אלה המושפעים ישירות ובאופן מיידי מאישור ההסדר וכן מביטולו. על בית המשפט להיזהר, בהקשר זה של הסדר נושים, מגישה פטרנליסטית יתר על המידה. כמובן, שבצד עניינם של הנושים יש ליתן משקל מסוים אף לטובת הציבור ולאינטרסים ציבוריים רחבים, שאינם נוגעים ישירות לנושים. כך למשל, על בית המשפט לעמוד על המשמר שמא ייתן אישורו להסדר הנוגע לחייב שהינו רמאי סדרתי. אפשר שהנושים יעדיפו לקבל כספם במסגרת הסדר שמציע אדם כזה, אך ייתכן ששיקולים מתחום האתיקה הציבורית יאפילו במקרה מעין המתואר על דעתם של הנושים, אפילו מסכימים הם להסדר פה אחד.

5.מכל מקום, מהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה כי הוא נתן משקל מכריע לעובדה שלא כל הנושים נתנו הסכמתם ככל שמדובר במבקש. אנו סבורים, כאמור, שבנסיבות העניין, לרבות משך האיחור בביצוע התשלום והאחוז הגבוה של נושים תומכים (הן מבחינת מספרית גרידא והן מבחינת שיעור הנשייה), לא היה מקום לביטולו של ההסדר. מקל וחומר שיש להחזיר על כנו את ההסדר לעת הזו, כאשר ניתנה הסכמה של נושה נוספת וכאשר הנושה היחידה שנותרה (המשיבה 3) לא השתתפה בהליכים בבית משפט קמא ולא השיבה לבקשת רשות הערעור.

6.החלטנו לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פיה. הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. משמע, אישור הסדר הנושים לגבי המבקש נותר על כנו. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' בשבט התשע"א (11.1.2011).