א.ד.א. יזמות בע"מ נ' מולטיקו ניהול נכסים (1993) בע"מ ואח'

פסק-דין

1.בפניי בקשה ליתן רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ה' גרסטל) שדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב מחמת אי-הפקדת ערבון.

המשיבות הגישו לבית משפט השלום תביעה נגד המבקשת לתשלום דמי אחזקה וניהול בגין נכס שבבעלות המבקשת ב"פרוייקט שער הסיטי". על פסק הדין שניתן בתביעה זו הגישה המבקשת ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וזה דחה את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון.

2.המבקשת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את ערעורה, מכיוון שלטענתה הערבון הופקד במועד – יום לפני הדיון המקדמי בערעור, שהיה קבוע ליום 26.10.06. זאת, לאחר שדיון שאמור היה להתקיים ביום 12.7.06 נדחה. היא טוענת כי דחיית הערעור עומדת בסתירה להחלטה קודמת של בית המשפט המחוזי מיום 30.1.06, לפיה..."אם לא יופקד הערבון לפני הדיון המקדמי, על פי החלטת הרשם יירשם הערעור לדחיה". המבקשת מדגישה כי לא נקבע מועד מסוים להפקדת הערבון, למעט הקביעה שיש להפקידו לפני הדיון המקדמי ומפרטת בהרחבה מדוע לשיטתה סיכויי ערעורה גבוהים.

3.התבקשה תגובת המשיבות. המשיבות מציינות בתגובתן כי הן מותירות את ההכרעה לעניין הפקדת הערבון לשיקול דעת בית המשפט, אך הן סבורות כי סיכויי הערעור נמוכים מאחר שלטענתן הערעור נתלה ב"טעות אקראית", כהגדרתן, של בית משפט השלום שאין בה כדי להשפיע על פסק הדין, מה גם שהערעור נסב ברובו על ממצאי עובדה שקבעה הערכאה הדיונית.

4.החלטתי לקבל את הבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור.

תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 מורה כי: "לא קיים המערער הוראה בדבר הערבון או הערובה, יירשם הערעור לדחיה לפני בית המשפט או הרשם ותומצא על כך הודעה לכל בעלי הדין". תקנה זו באה למנוע מצב בו יישמע ערעור כאשר המערער לא מילא אחר חובתו להבטיח את הוצאות המשיב ונמנע מלקיים את הוראת בית המשפט (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) 827 - 829). איחור בהפקדת הערבון אינו נתפס כעניין של מה בכך והארכת מועד להפקדתו אינה ניתנת כעניין שבשגרה (בש"א 2005/97 יהושע נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, תק-על 97(2). ראוי לציין כי בהקשר זה הועלתה התהייה האם דחיית ערעור בשל אי הפקדת ערבון, מכוחה של תקנה 431 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, משקפת איזון ראוי בין הזכויות החוקתיות הטבועות בבירור הערעור לבין האינטרסים שלמולם, העומדים ביסוד תקנה 431 (ע"א 9663/04 אלמלם נ' לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ, תק-על 2005(2) 3054. אולם ראו בהקשר זה דברי השופטת נאור בהליכים נוספים במסגרת אותו תיק: בש"א 5822/05 לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אלמלם, תק-על 2006(2) 4479). בנסיבות העניין שבפנינו איני רואה צורך להידרש לעניין זה, אולם ראיתי להביאו לצורך שלמות התמונה.

5.כאמור בהחלטה מיום 30.1.06 הורה בית המשפט המחוזי למבקשת כי אם לא יופקד הערבון עליו הורה לפני הדיון המקדמי שנקבע בתיק, הוא יירשם על פי החלטת רשם בית המשפט לדחיה למועד הדיון המקדמי ללא כל הודעה נוספת. הדיון המקדמי בתיק נקבע ליום 26.10.06, לאחר שדיון שהיה קבוע ליום 12.7.06 נדחה. כעולה מהעתק הקבלה שצורף לבקשה, הופקד הערבון ביום 25.10.06. מכאן, נראה כי אכן הערבון הופקד על ידי המבקשת עובר לדיון המקדמי כפי שנדרשה, ומשכך לא היה מקום לדחיית הערעור.

המשיבות, שהותירו כאמור את עניין הפקדת הערבון לשיקול דעת בית המשפט, מעלות טענות באשר לסיכויי הערעור. אציין כי הצדדים לא צירפו לכתבי טענותיהם לא את כתב הערעור ולא את פסק דינו של בית משפט השלום ומשכך האפשרות לבחון כל טענה באשר לסיכויי הערעור מוגבלת. יחד עם זאת, איני סבורה כי יש לדבר נפקות כלשהי משהוברר כי אכן הערבון הופקד במועד וכאשר על הפרק עומדת זכותה של המבקשת להעלות טענותיה בפני ערכאת ערעור ראשונה.

הבקשה מתקבלת איפוא והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי לשם דיון בערעור לגופו.

יחד עם זאת, בנסיבות, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

ניתן היום, ה' שבט, תשס"ז (23.1.2007).