סעיף 50 לפקודת המכרות, זכויותיו של בעל חוזה חכירה לכריה.

(1)חוזה חכירה לכריה יקנה לחוכר את הזכות לעלות על הקרקעות הכלולות בחוזה, ובהתחשב עם התנאים הקבועים תהא לו זכות יחיד לכרות ולפנות ולהעביר את המחצבים המפורטים בחוזה החכירה בשלמו את דמי השכירות הקבועים בעד פני הקרקע ואת דמי הזכות הקבועים.

(2)הזכויות הבאות נתונות לחוכר לגבי הקרקעות הכלולות בחוזה הכריה שלו, במדה שיהא לו צורך בהן לשם פעולות הכריה שלו או בקשר אתן ובהתחשב עם התנאים הקבועים –

(א)לחפור את כל התעלות הנחוצות;

(ב)להקים, לבנות ולהחזיק בתים ובנינים לצרכו הוא ולצורך סוכניו, שכיריו ושאר פקידיו;

(ג)להקים, לבנות ולהחזיק אותם מכונות, מנגנון, בנינים ובתי מלאכה ושאר מבנים שיהיו נחוצים לו או לנוחיותו;

(ד)לצבור אשפה שהופקה מן הכריה;

(ה)להניח צנורות מים וליצור אמות מים, ברכות ואוצרות מים, בהתחשב עם הוראות חלק ו׳;

(ו)לבנות ולהחזיק כל אותם החשמליות, אמצעי התחבורה ושאר נוחיות שיהא צורך בהם.

(3)חייב החוכר לשלם דמי שכירות (המכונים בזה ”דמי שכירות פני הקרקע“) באותו שיעור שנתי שייקבע ע״י שר הפיתוח לגבי כל הקרקע שהוא מחזיק בה או משתמש בה לשם מטרה מן המטרות הנזכרות בפסקאות הקודמות או במקום אחר לצורך פעולות הכריה שלו או בקשר אתן.