סעיף 54 לפקודת המכרות, רכישת כפיה של זכויות פרטיות בפני קרקע.

(1)היתה קרקע שייכת לרשות אחת או לאדם אחד, ולא לממשלת ישראל, או נתונה לחזקתם, וסבור המפקח שצריך להשתמש באותה קרקע לשם מפעל כריה הכלול בחוזה חכירה לכריה או לכרית שמן או בחוזה לחכירת פני הקרקע או שדרושה הקרקע לצרכי כריה, ובעליה או המחזיק בה, מסרב למכרה או מסרב להחכירה או אינו מוכן למכרה או להחכירה אלא באותם תנאים שלדעת המפקח אינם הוגנים, יכול שר הפיתוח להפקיע אותה קרקע לטובת בעל חוזה החכירה לכריה; אם מפעל הכריה יהא מונע לעולמים את החזרת פני הקרקע לאותו מצב שהיו נתונים בו בעת שנרכשה הקרקע לצורך הכריה, יפקיע שר הפיתוח את הקרקע לאחר שישלם החוכר בעדה אותו מחיר שיקבע בדרך הסכם, או, באין הסכם, בדרך בוררות באפן הקבוע, ואם אין בו במפעל הכריה כדי למנוע לעולמים את החזרת פני הקרקע למצבם הקודם כאמור לעיל, יתן שר הפיתוח חוזה חכירה על אותה קרקע שלא בהסכמת בעליה או המחזיקים בה לאחר שישלם החוכר אותם דמי שכירות שייקבעו בדרך הסכם או, באין הסכם, בדרך בוררות באפן הקבוע:

בתנאי שבהשתמש שר הפיתוח בסמכויות הנ״ל או באיזו מהן לכל צורך כריה, יכול הוא לדרוש שבעלי חוזי חכירה לכריה או לכרית שמן, ולא בעל חוזה חכירה שרכש את הזכויות בפני האדמה, ישתמשו במפעלים שהוקמו לצורך כריה ויהנו מהם באותם תנאים שייקבעו בדרך הסכם או, באין הסכם, בדרך בוררות.

(2)הפקעה או חוזה חכירה המותנים בזה לא יחולו אלא על פני האדמה בלבד, ואם זה חוזה חכירה יהא החוזה מרשה להשתמש בקרקע לצרכי הכריה המפורטים בו בחוזה ולא יהא מרשה לחפש בה או לכרות בה מכרות או ליטול משם מחצבים.