פיטר שטרן ואח' נ' יקבי רמת הגולן בע"מ ואח'

פסק-דין

העיון בטענות המערערים בכתב ועל-פה לא שכנע אותנו כי יש עילה להתערבותנו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי. מן העובדות שנקבעו בפסק הדין עולה, כי הכללת התניה המגבילה בחוזה בין הצדדים התבססה על הסכמתם של המערערים, שאף קיבלו על כך תמורה כספית. בהתחשב באופי עיסוקו של המערער 1, שאיננו יצרן יין אלא מומחה-יועץ לייצורו, אין בקביעתה של התניה המגבילה משום יצירתו של הגבל עסקי. על כל פנים אין יסוד לפקפק, והדברים עולים מקביעותיו של בית המשפט המחוזי, כי מטרת התניה המגבילה הייתה להגן על סודותיה המקצועיים של המשיבה 1; ובהתחייבותו הנפרדת של המערער 1, שלא לגלות סודות מסחריים של המשיבה 1 שנחשף להם בתקופת העסקתו על-ידה, אין כדי לייתר את התניה המגבילה.

ענייננו, לאמתו של דבר, איננו אלא במי שנטל על עצמו התחייבות חוזית מפורשת, שקיבל בגינה תמורה כספית מלאה, ועתה מבקש הוא להשתחרר מהתחייבותו. טיעוניו המפורטים של בא-כוחו, בכתב ועל-פה, לא שכנעונו שאילוצי הדין הקבוע בחוק ההגבלים העסקיים כופים עלינו לאפשר למי שנטל על עצמו את ההתחייבות החוזית האמורה, לחמוק מקיום התחייבותו.

הערעור נדחה. המערערים ישלמו למשיבה 1 שכר-טרחת עורך-דין בסך 30,000 ₪.

ניתן היום, כ"ח באר א' תשס"ג (2.3.03).