איילון חברה לביטוח בע"מ נ' יוסף טוינה ואח'

פסק-דין

1.ביום 21.3.1996 קרס והתמוטט חלקו הצפוני של בניין מגורים בירושלים. ההתמוטטות ארעה בשל עבודות שבוצעו על-ידי המשיבים 11-9 (להלן: הקבלנים) במגרש סמוך שבו ביקשו להקים בניין חדש. דיירי הבניין שחלקו התמוטט, כאמור, ושהיו אותה עת בבית, נמלטו על נפשם אך נותרו ללא קורת גג, וגם חפציהם האישיים אבדו או ניזוקו. הם תבעו את נזקיהם, בבית המשפט המחוזי, מאת הקבלנים, ואלה הגישו מצידם הודעת צד ג' כנגד המערערת - איילון חברה לביטוח בע"מ, וזאת מכוח הסכם ביטוח עליו חתומה המערערת והמכסה לטענתם את נזקי הקריסה עד לסכום של 1,000,000 ש"ח.

המערערת טענה בבית המשפט המחוזי, כי הפוליסה שהוצאה על ידה אינה מכסה את העבודות נשוא הערעור, וכי מכל מקום היא פטורה, בשל חריגים מסויימים הקבועים בפוליסה, מאחריות.

2.בית המשפט המחוזי מצא את הקבלנים אחראים לאירוע ההתמוטטות, ועם זאת קיבל את תביעתם, הכלולה בהודעת צד ג', ששיגרו כאמור למערערת, בסכום של 1,000,000 ש"ח. בית המשפט מצא, כי הסדר הביטוח המחייב במקרה זה כלול בהצעת הביטוח, שמולאה ונחתמה על-ידי הקבלנים, וכי הצעה זו קובלה על ידי סוכן הביטוח שחתם עליה בשם חברת הביטוח המערערת.

בית המשפט גם קבע, כי התנהגותה של חברת הביטוח, מאז קיבלה את הצעת הביטוח לידיה ועד למקרה הביטוח, מעידה על קיבול ההצעה. כיוון שכך, לא מצא בית המשפט מקום לבחון האם הפוליסה, שהוצאה בשלב מאוחר יותר, משנה מחבותה של המערערת. בית המשפט חייב את המערערת לשלם את סכום הפיצוי שנפסק לדיירי הבניין - המשיבים 8-1, בגבולות סכום הביטוח, לאמור, 1,000,000 ש"ח.

3.כנגד החלטה זו האחרונה מופנה הערעור. המערערת חוזרת על טענותיה, כי יש תחולה לפוליסת הביטוח שהנפיקה ולא להצעה שנחתמה כאמור, וכי מכוח תנאיה והחריגים לה אין היא חבה בשיפוי הנפגעים או מבוטחיה. לכל היותר, כך טוענת המערערת היום, היא חבה בתשלומי תגמולי ביטוח בסכום שאינו עולה על 500,000 ש"ח - סכום שהוא גבול האחריות הקבוע, לטענתה, בהצעה.

4.לא מצאנו עילה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בבית המשפט המחוזי. אלה מבוססים ומעוגנים היטב בחומר הראיות שעמד לפניו. ביקשנו, עם זאת, מן הצדדים להשלים בעל פה את טיעוניהם באשר לשאלת גבול הפיצוי - לאמור 500,000 ש"ח, כטענת המערערת, או 1,000,000 ש"ח, כפי שנקבע בפסק הדין. גם לעניין זה אין מקום, לדעתנו, להתערב בפסק הדין, ומספר טעמים לדבר:

ההצעה העומדת ביסוד הסכם הביטוח, נוקבת אכן בשני הסכומים - הסכום של 500,000 ש"ח נקוב בצד הפריט של "רכוש סמוך השייך לאחד מיחידי המבוטח והנמצא בשטח הפרוייקט". לעומת זאת, הסכום של 1,000,000 ש"ח - נקוב בצד הפריט "נזקי גוף ורכוש לארוע 1ו1". בחלק שעניינו "אחריות כלפי צד שלישי - בפרק ב' בפוליסה". לשון הכתוב תומכת בטענה, כי, לעניין נזק שנגרם לצד שלישי, גבול האחריות הוא 1,000,000 ש"ח ולא 500,000 ש"ח. ואפילו היה נותר ספק בעיני הקורא בשאלה זו, הרי שיש, במקרה כזה, לפרש את המסמך כנגד המנסח (ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ישר, פ"ד מט(2) 749, והפסיקה המובאת באותה פרשה).

זאת ועוד זאת: המערערת עצמה, בסכומים שהוגשו מטעמה בבית המשפט המחוזי, ציינה כי אם תוטל עליה חבות כלשהי "אזי על פי גבולות האחריות הנקובים בפוליסת הביטוח, יש להגביל את חבות הצד השלישי למליון ש"ח...". בנסיבות אלה כולן, אין לקבל גם את הטענה שמעלה המערערת באשר לגבולות הפיצוי.

סוף דבר: הערעור נדחה והמערערת תישא בהוצאות המשיבים ובשכר טרחת עורך דינם בסך כולל של 20,000 ש"ח.

ניתן היום, ט' באדר תשס"ב (21.2.2002).