בן יעקב שמעון נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

השופט ת' אור:

1.המערער, שמעון בן יעקב, נפצע קשה בתאונת דרכים שארעה לו בתאריך 23.4.93. עיקר פגיעתו של המערער היתה פריקה אחורית קשה של ברך שמאל, עם קרע של העורק והורידים הפופליטאלים בגובה הברך, וכן מתיחה של העצב הפופליטאלי.

ב"כ התובע והנתבעת הסכימו בבית המשפט קמא למתן פסק דין של פשרה, לפי סעיף 4(ג) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975- (להלן: חוק הפיצויים). הצדדים הגבילו את שיקול דעתו של בית המשפט, בכך שהסכום שייפסק יהא לא פחות מן הסכום של 500,000 ש"ח ולא יותר מן הסכום של 1,500,000 ש"ח, ממנו יופחתו תשלומי המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל). בנוסף, התבקש בית המשפט לנמק בפסק דינו את ראשי הנזק הבאים: הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד, הוצאות רפואיות וניידות. בהמשך ביקש ב"כ הנתבעת, שגם נושא ניכויי המל"ל ינומק בפסק הדין.

2.לאור בקשת הצדדים, פסק בית המשפט קמא, על דרך הפשרה, פיצויים לתובע בסך 1,258,621 ש"ח, מהם הפחית את תשלומי המל"ל בגין נכות כללית וקצבת ניידות בסך 350,877 ש"ח. על פסק הדין הוגשו ערעור וערעור שכנגד.

ככלל, אין בית המשפט לערעורים נוהג להתערב בגובה הפיצויים הנקבע על דרך הפשרה מכוח סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים.

"כשהסכימו הצדדים למסור לבית המשפט לפסוק על פי סעיף 4(ג) לחוק הנ"ל (חוק הפיצויים - ת"א), נתנו בכך לבית המשפט שיקול דעת רחב לפסוק על דרך הפשרה, ובמקרה כזה רק במקרים חריגי יתערב בית משפט של הערעור בסכום שנפסק" (ע"א 319/87 וינגזין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)).

כן ראו: ע"א 806/88 טרביה נ' ציון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); ע"א 364/89 עלי אסעד עותמן ואח' נ' מיכאל בויארסקי ואח' (לא פורסם); ע"א 234/87 נסאר נ' רותם חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם); ע"א 757/88 קלריסה ברמן נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)).

3.דברים אלו יפים, בעיקרם, גם לענייננו. הטיעונים שנפרשו לפנינו, למעט שאלת ניכוי הכספים שנתקבלו מהמל"ל, בה אדון להלן, אינם נכללים במסגרת אותם מקרים חריגים בהם יתערב בית המשפט של הערעור. מה גם, שבית המשפט נימק את פסק דינו בפירוט רב בכל פרטי הנזק, ולא ראינו להתערב בשיקוליו ובמסקנתו בכל הנוגע לגובה הפיצויים המגיעים למערער, להוציא נושא ניכויי המל"ל. על כן, אלמלא המחלוקת שנפלה בשאלה אחרונה זו, דין הערעור והערעור שכנגד היה להדחות.

4.ככל שהדבר נוגע לניכוי תשלומי המל"ל, טוען המערער כי התשתית העובדתית אשר היתה מונחת לפני בית המשפט קמא היתה מוטעית. בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על כך שלמערער משולמים וימשיכו להשתלם תשלומי מל"ל בגין נכותו הכללית. כך גם סבר המומחה, מר ספיר, בחוות הדעת האקטוארית אשר הגיש לבית המשפט ועליה הסתמך בית המשפט. אך במסגרת הערעור הוברר כי במשך ארבעה חודשים עובר למתן פסק הדין בבית המשפט קמא הפסיק המל"ל את התשלומים למערער בגין נכותו הכללית. הודעה על הפסקה זו הועברה למערער רק ביום 2.8.01, יום לאחר מתן פסק הדין בבית המשפט המחוזי, ולטענת ב"כ המערער, עובדה זו לא היתה ידועה לו עד למתן פסק הדין. מסתבר, איפוא, כי בית המשפט קמא השתית את פסק דינו על תשתית עובדתית שגויה, וניכוי גימלאות המל"ל, כפי שהחליט עליו בית המשפט המחוזי, מקפח אותו. מאידך גיסא, מסתבר שהמשיבה מצידה שילמה בעבר למל"ל את סכום הגימלאות ששולם ועתיד להשתלם למערער, בכפוף לתנאים המוסכמים בינה למל"ל, ולטענתה קרוב לודאי שלא תזכה להחזרה, אף לא של חלקו, מהמל"ל, על אף שבינתיים הוברר שהמערער לא ימשיך לקבל גימלאות מהמל"ל.

עובדות וטענות אלה לא היו בפני בית המשפט המחוזי קודם שנתן את פסק דינו. אין לדעת מה היה בית המשפט מחליט לו נסיבות אלה היו מובאות בפניו, כשעל פי ההסכמה בין הצדדים הוסמך ליתן את פסק דינו על דרך הפשרה. לפיכך, נראה לי כי ראוי במקרה זה להחזיר את הדיון לבית המשפט קמא, על מנת שיפסוק מחדש את הפיצוי המגיע למערער בהתחשב בטענות בעלי הדין לעניין ניכוי גימלאות המל"ל.

בית המשפט ישמע את טענות בעלי הדין ויהיה רשאי להחליט על שמיעה או המצאת ראיות נוספות כפי שימצא לנכון, ולאחר מכן יתן מחדש את פסק דינו לפי סעיף 4(ג) לחוק בתי המשפט על פי שיקול דעתו, מבלי שנחווה דעתנו לגוף טענות בעלי הדין.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ש ופט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים. ה

השופט א' ריבלין:

אני מסכים. ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, ט' באדר תשס"ב (21.2.2002).