עירית תל אביב יפו ואח' נ' ד"ר מירון עמירם ואח'

פסק-דין

השופט ת' אור:

1.המשיב הגיש נגד המערערים תובענה בעילה של רשלנות רפואית. במהלך הדיון בבית המשפט המחוזי הוסכם בין בעלי הדין כי המערערים ישאו ב55%- של נזקי המשיב כפי שיוכחו.

2.המשיב, יליד 1959, נפגע קשות כתוצאה מהרשלנות הרפואית ונשאר נכה בשיעור בין 80% ל99%- בגין פרפלגיה לא מלאה. הוא מסוגל להלך בעזרת קביים והוא נזקק גם לכסא גלגלים. עוד הוברר, שאין הוא שולט על סוגריו.

המשיב סיים את לימודי הרפואה ועבד כרופא מספר שנים, ולאחר מכן, עוד קודם התאונה, החל ללמוד משפטים.

3.בית המשפט קבע את סכום הנזק של המשיב ופסק לו 55% מהסכום. בפנינו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין בו תוקפים בעלי הדין את סכומי הפיצוי שנקבעו בפרטי נזק שונים - המערערים טוענים שיש להפחית מהסכומים שנפסקו, והמשיב טוען להגדלתם.

בחנתי את פסק הדין ואת טענות בעלי הדין על רקע עובדות המקרה, ולהלן אזכיר רק את אותם פרטי נזק המצדיקים התערבות או התיחסות. בפרטי הנזק האחרים אין הצדקה להתערבותה של ערכאת הערעור.

4.בנושא ניכויי המוסד לביטוח לאומי החליט בית המשפט המחוזי לעכב סכום של 300,000 ש"ח מתוך סכום הפיצויים, עד שיוכרע על ידי המוסד לביטוח לאומי בדבר שיעור הגימלה המגעת למשיב במסגרת הפרק הדן בנכות כללית. בית המשפט לא הורה על ניכוי גימלאות העבר אשר שולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי. בדיון שנערך בפני בית משפט זה, הגיעו באי כוח בעלי הדין להסכמה שסכום גימלאות המוסד אותו צריך לנכות בגין העבר והעתיד, נכון למועד פסק הדין בבית המשפט המחוזי, הוא בסך 587,845 ש"ח. רק לאחר ניכוי זה מסכום הנזק הכולל יש לפסוק למשיב 55% מהסכום הנותר. להסכמה זו בין הצדדים ניתן בזה תוקף של פסק דין, והיא תבוא במקום ההוראה בנושא ניכוי גימלאות המוסד לביטוח לאומי בפסק הדין של בית המשפט המחוזי.

5.בשני נושאים יש לדעתי ממש בטענות המערערות. הנושא האחד הוא נושא הפיצוי בגין מיזוג אויר שיותקן עבור המשיב, לרבות עלות אחזקתו. נפסקו למשיב 50,000 ש"ח בפריט זה. צודקים המערערים כי לא הוכח שבמצבו של המשיב נדרש לו מיזוג אויר יותר מאשר לכל אדם אחר. יוזכר בהקשר זה, שהמשיב משרת את עצמו בכל הפעולות היומיומיות וכי הינו נייד, אם גם הוא נזקק כאמור לעזרת קביים וכסא גלגלים.

גם הסכום של 500,000 ש"ח שנפסק למשיב בגין ניידות הוא על הצד הגבוה, זאת נוכח העובדה שגם קודם לתאונה המשיב החזיק כלי רכב פרטי, והפיצוי המגיע לו בפרט נזק זה הוא בגין הפרש ההוצאה של העלות והאחזקה בין הרכב לו הוא נזקק לבין רכב שבלאו הכי היה ברשותו.

6.מאידך גיסא, הנני סבור שהמשיב קופח בסכום הפיצוי שנפסק לו בגין נזק לא ממוני, דהיינו כאבים, צער וסבל. הסכום שנפסק לו בשיעור 400,000 ש"ח הינו נמוך, נוכח נכותו ומגבלותיו בדרגה גבוהה של המשיב, כמתואר בפיסקה 2 לעיל. הנני סבור, שראוי היה לפסוק לו סכום גבוה יותר. לכך יש מקום גם לצרף ריבית כחוק מיום אירוע הנזק, דבר שלא נעשה על ידי בית המשפט.

נראה, כי בדרך אומדן הסכום אותו צריך היה להפחית לפי פיסקה 5 לעיל מתקזז לעומת הסכום אותו ראוי היה להוסיף לפי פיסקה 6 לעיל. סברתי, אמנם, בתחילה שהכף נוטה לכיוון המערערים, אך לאחר שיקול נוסף של כלל הנסיבות והנזק הלא ממוני הרציני שנגרם למשיב, הגעתי לכלל מסקנה בדבר ההתקזזות כאמור.

התוצאה היא, שהערעור שכנגד נדחה והערעור מתקבל בנושא ניכויי המוסד לביטוח לאומי, כאמור בפיסקה 4 לעיל.

בנסיבות המקרה ישא כל צד בהוצאותיו בערעורים אלה.

ש ופט

הנשיא א' ברק:

אני מסכים. ה

השופט א' ריבלין:

אני מסכים. ש ופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ת' אור.

ניתן היום, ט' באדר תשס"ב (21.2.2002).