הלייל אלסנע ואח' נ' מדינת ישראל - מנהל מקרקעי ישראל - המנהלה לקידום הבדואים בנגב

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה

1.זהו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופטת ו' מרוז) מיום 19.5.04 בתיק ה"פ 8063/03 (בש"א 3078/04) (להלן – "התובענה העיקרית") בו הוחלט על דחיית התובענה על הסף ככל שהיא נוגעת לסעדים המפורטים בסעיפים 1 עד 3 לרישא לכתב התובענה. הסעד הכספי שנתבקש בסעיף 4 לרישא של התובענה הושאר על כנו, אך המערערים נדרשו בפסק הדין להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך פרק זמן שנקבע, ולכלול בו פרטים שונים, כהוראת בית המשפט קמא.

2.בערעור זה, מבקשים המערערים לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולהורות כי התובענה על כל חלקיה תחזור להידון בבית המשפט המחוזי, וכל הסעדים שנתבקשו בה יועמדו להכרעת בית המשפט.

3.בעקבות דיון בבית משפט זה ביום 6.2.06 בו הושמעו טיעוני הצדדים, הוצע הסדר על-ידי בית המשפט לפיו, במסגרת ההתדיינות בין הצדדים, בערכאה קמא יחויבו המערערים לפנות באופן מיידי את השטח נשוא המחלוקת וזאת בלא כל תנאי מוקדם. בצד זאת, המערערים יהיו רשאים להגיש תובענה לסעדים שעניינם סידור מקרקעין חלופי ופיצוי כספי בתוך פרק זמן שייקבע.

4.בהודעתם מיום 22.2.06 הודיעו המערערים כי אינם כופרים בתוקפו של פסק הדין לפינוי שניתן נגדם בת.א. 8756/96 מדינת ישראל נ' אל צנע ואח' מיום 26.12.00 (בידי כב' השופט אליגון בבית משפט השלום בבאר-שבע) (להלן – פסק דין הפינוי"). כן הם מסכימים לכך כי חלה עליהם חובת פינוי של המקרקעין בלא תנאי מוקדם. כן הם מסכימים, כי הכרעה שיפוטית בסוגיית הסידור החלוף והפיצוי הכספי אינה מהווה תנאי מוקדם לחובת פינוי המקרקעין, שיש לקיימה לאלתר.

5.עמדת המדינה בהודעתה מיום 12.2.02 היא כי, כנגד פינוי מיידי ובלתי מותנה של הקרקע, תסכים כי פסק דין הפינוי אינו חוסם את זכות המערערים לתבוע קרקע חלופית, בכפוף לכך שלמדינה תישמרנה כל טענות ההגנה לגופה של תביעה כזו, ובנתון לכך שהקביעות המשפטיות והעובדתיות שבפסק דין הפינוי תהווינה מעשה בית-דין לכל דבר ועניין.

6.על רקע עמדות הצדדים ביחס להצעת בית המשפט שהועלתה בפניהם, אנו מחליטים כדלקמן:

(א) הערעור יידחה, ככל שהוא נוגע לסעד של מניעת פינוי המערערים מהמקרקעין עד למציאת סידור חלוף עבורם, כפי שפורט בסעיף 3 לרישא של כתב התובענה העיקרית. משמעות הדבר היא כי כנגד המערערים עומד פסק-דין חלוט לפינוי המקרקעין לאלתר, ופינוי זה אינו בר-דחייה ואינו מותנה בכל תנאי ובכלל זה בדיון והכרעה בסעדים אחרים המתבקשים על-ידי המערערים.

(ב) הערעור יתקבל ככל שהוא נוגע לסעדים האחרים המתבקשים בתובענה העיקרית, קרי: סעד של מתן מקרקעין חלופיים ודרישה לפיצויים כספיים, תוך שמירת זכויות המדינה באשר לטענותיה מנגד.

(ג) בהמשך לקביעת בית המשפט קמא בסיפא לפסק דינו לעניין חובת המערערים להגיש כתב תביעה מתוקן לצורך פירוט הפיצוי הכספי המבוקש על ידם, אנו קובעים:

על המערערים להגיש כתב תובענה מתוקן, במקום כתב התובענה העיקרית ולכלול בו את הסעדים המבוקשים על ידם בגין מקרקעין חלופיים ובגין פיצויים כספיים, וזאת בתוך 60 יום מיום מתן פסק-דין זה. אם לא יעשו כן, תימחק התובענה העיקרית.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' באדר תשס"ו (2.3.2006).