עו"ד אורי גלבוע נ' עיריית ירושלים

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' ריבלין:

המערער והמערערת שכנגד התקשרו בהסכם לפיו ייצג המערער את המערערת שכנגד – עיריית ירושלים – בכל הנוגע לגביית קנסות בנייה שלא שולמו.

ההסכם בין המערער, עורך-דין במקצועו, לבין המערערת שכנגד (להלן: העירייה), התייחס לתקופת התקשרות בת שנה אחת, תוך קביעה כי תקופת ההתקשרות תוארך לתקופות נוספות בנות שנה אחת – אלא אם תודיע העירייה, בהודעה מוקדמת של 30 ימים על סיום ההתקשרות (להלן: ההסכם). ואכן, ביום 27.1.2002, בתום חמש שנות התקשרות, הודיעה העירייה כי תקופת ההסכם תסתיים ביום 24.1.2002.

בפי המערער היו טענות רבות כנגד העירייה. לשיטתו, הציבה העירייה מכשולים בדרכו במהלך תקופת ההתקשרות, תוך הפרת ההסכם. המערער טען בבית המשפט המחוזי כי העירייה לא עמדה במכסת החייבים שהועברה לו, לא סיפקה לו אמצעי גבייה – במיוחד אמצעי מחשוב ונהגה שלא כראוי בתשלום שכר הטרחה המגיע לו.

העירייה, מצידה, הגישה בבית המשפט המחוזי תביעה שכנגד בה טענה כנגד ליקויים שנתגלו בדרישת שכר הטרחה של המערער, חוסר תום לב בביצוע ההסכם, העברת נטל הביצוע של מקצת מפעולות הגבייה לעירייה והתעשרות שלא-כדין.

בית-המשפט המחוזי שמע עדויות ונתן דעתו לחומר הראיות שבא לפניו, קיבל מקצת מטענות המערער ודחה טענות אחרות מטעמו, ועם זאת דחה את מרבית טעוני העירייה בתביעה שכנגד שהגישה כאמור.

הערעור והערעור שכנגד מופנים כנגד קביעותיו של בית המשפט המחוזי וכנגד מסקנותיו.

שמענו את טענות הצדדים ובחנו את החומר המצוי בתיק, ולא שוכנענו כי קמה לנו עילה להתערב בקביעות אלה. מסקנותיו של בית המשפט המחוזי והממצאים העובדתיים הכלולים בפסק-הדין, המנומק היטב ובפירוט רב, מעוגנים היטב בחומר הראיות שעמד לעיני בית המשפט ולא מצאנו להתערב בהם.

הערעור והערעור שכנגד נדחים. אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"א באב התש"ע (22.7.2010).