איגוד העובדים האפריקאיים ואח' נ' שר הפנים

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1.העותרים הם כ-200 שוהים בלתי חוקיים בישראל – נתיני מדינות שביבשת אפריקה, ועמותה אשר מקדמת הצעה לעזיבתם מרצון את שטח המדינה, בתום שנה בה תינתן להם אשרת עבודה. לטענת העותרים הם הבינו כי עליהם לעזוב את ישראל, אולם נוכח מעמדם כשוהים בלתי חוקיים, אין הם יכולים להסדיר את קליטתם במדינות שונות שאינן ארצות מוצאם. לצורך מימוש הצעתם פנו העותרים למשיב, אולם הוא סירב לאמץ את התוכנית שהציגו בפניו. עקב סירוב זה הגישו העותרים עתירה לבית-המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים. ברם, עתירה זו נדחתה לאחר שנקבע כי לא נפל פגם בסירובו של שר הפנים, ולא התגלתה עילה להתערב בהחלטתו המנומקת, אשר ממילא לא פגעה בזכות קנויה של מי מהעותרים. על פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי הגישו העותרים ערעור לבית-משפט זה, ושוב נקבע כי "המערערים [העותרים] לא הצביעו על עילה המצדיקה התערבות של בית משפט בהחלטה של שר הפנים". עם זאת, נקבע גם כי: "נוכח ההיבטים ההומניטריים של העניין, נראה לנו לנכון לקבוע כי המערערים ששמם מופיע בנספח א1 לכתב הערעור (209 אנשים) לא ייעצרו ולא יורחקו מן הארץ בגין שהות בלתי חוקית במשך 90 ימים מהיום" (עע"מ 1602/10 מיום 22.4.10, השופטים א' גרוניס, מ' נאור וא' רובינשטיין).

2.עתה, ומשתקופת 90 הימים שניתנה בפסק-דינו של בית-משפט זה מתקרבת לקיצה, מבקשים העותרים, הפעם באמצעות עתירה לבית-המשפט הגבוה לצדק, כי נורה לשר הפנים להימנע מהרחקתם. דרישה זו מבוססת על הצעת חוק שהגישו מספר חברי כנסת, בה מאומצת יוזמתם של העותרים (הצעת חוק הסדר עזיבה מרצון של שוהים בלתי חוקיים (הוראת שעה), התש"ע-2010, שהונחה על שולחן הכנסת ביום 7.6.10). לגישת העותרים, נוכח האפשרות כי המחוקק יעגן בחוק את הצעתם לעזיבה מרצון, יש למנוע מהמשיב ליצור עובדות מוגמרות, ככל שהוא יחליט לגרשם מהארץ.

3.לא נוכל להושיט לעותרים את הסעד אותו ביקשו. העתירה למנוע מהמשיב לקבל החלטות עתידיות אודות גירושם, עניינה באפשרות תיאורטית, הואיל והמשיב טרם הכריע בכך – אף אם נניח כי המשיב גילה שבדעתו לעשות כן. בשלב זה, כל שברור הוא כי העותרים הם שוהים בלתי חוקיים, אשר טרם בשלה יוזמתם להכשיר את שהותם בישראל. באשר לדרך בה יבחר המשיב לפעול בכל הנוגע לגירושם, אם בכלל, עוד חזון למועד.

אשר על כן, אין מנוס מדחיית העתירה על הסף, שהרי "הלכה היא שבית משפט זה אינו נדרש לעתירות תיאורטיות", אלא במקרים חריגים שלא נתקיימו במקרה הנוכחי (בג"צ 10026/04 פועלים אי.בי.אי – חיתום והנפקות בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים (טרם פורסם, 6.2.05), וראו גם בג"צ 5095/07 שורת הדין נ' ח"כ שמעון פרס (טרם פורסם, 12.6.07)). למעלה מכך, ככל שהמשיב היה מורה על הרחקתם של העותרים מישראל מכוח סמכותו לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, את השגותיהם נגד החלטה זו היה עליהם להביא בפני בית-המשפט לעניינים מנהליים (ראו בתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000).

נוכח האמור, העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, י"ב באב התש"ע ( 23.07.2010).