Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archiveCivil appeal

י. ב גלאור ייזום והשקעות בע"מ נ' יובל איתי ו-9 אחרים

CA 8751/11 was decided on 3 October 2013.

The court's decision, in its own words.

אלא שהכ וונה להליכים הקשורים בטבורם לחוק הנאמנות, כמו יצירת נאמנות על פי כתב הקדש, הקדש ציבורי וכיו"ב. יש אפוא להבדיל בין טענה שעניינה מוסד הנאמנות על פי חוק הנאמנות, לבין טענה שעניינה יחסי נאמנות, כגון יחס נאמנות שנוצר בעקבות שליחות (ראו סעיף 10(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965). ובקיצור, אין לפרש את סעיף 37 לחוק הנאמנות, כביכול כל אימת שתובע מעלה טענת נאמנות בכתב התביעה, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי. מכאן, שהתביעה הכספית שהוגשה על ידי הנתבעים הייתה מלכתחילה בגדר סמכותו של בית משפט השלום.

3 justices heard the case, and the ruling came on 3 October 2013.

Court
The Supreme Court, sitting as a court of civil appeals
Case
CA 8751/11
Opened
2011
Decided
3 October 2013
Length
2 pages

The panel

  • י' דנציגר
  • ע' פוגלמן
  • י' עמית

This is how to cite the ruling.

ע"א 8751/11 י. ב גלאור ייזום והשקעות בע"מ נ' יובל איתי ו-9 אחרים (3.10.2013)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט

לערעורים אזרחיים

ע"א 8751/11

לפני: כבוד השופט י' דנציגר · כבוד השופט ע' פוגלמן · כבוד השופט י' עמית

המערערת: י. ב גלאור ייזום והשקעות בע"מ

נגד

המשיבים: יובל איתי ו-9 אחרים

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בת"א 620/07 שניתן ביום 03.10.2011 ע"י כבוד השופט ד' צרפתי

תאריך הישיבה: כ"ט בתשרי התשע"ד (03.10.2013)

בשם המערערת: עו"ד מאיר גולן

בשם המשיבים: עו"ד מאיר זנטי

פסק-דין

1.בהמלצתנו, המערערת חזרה בה מערעורה, ואנו דוחים את הערעור.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הפקדון יוחזר למפקידו.

2.ובשולי הדברים.

הלכה ותיקה עמנו, כי הסמכות הולכת אחר הסעד ולא אחר העילה (ראו, לדוגמה, ע"א 2846/03 אלתרמן נ' ארליך, פ"ד נט(3) 529 (2004)). לכן, משנתבע סעד כספי בכתב התביעה, הנכנס בגדר סמכותו של בית משפט השלום, הסמכות נתונה לבית המשפט השלום. במקרה דנן, הסעד הכספי שנתבע על ידי התובעים עמד על פחות ממליון ₪, בגדר סמכותו של בית משפט השלום, אך מאחר שהתובעים העלו טענה כי הנתבעת קיבלה ממס רכוש את הכספים בנאמנות עבורם, קבע בית משפט קמא כי הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי לאור טענת הנאמנות. ולא היא.

סעיף 37 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות) אמנם קובע כי "בית המשפט המוסמך לפי חוק זה – למעט הליכים לפי סעיף 31 – הוא בית המשפט המחוזי". סעיף זה יש לקרוא בנשימה אחת עם סעיף 39 לחוק הנאמנות הקובע כלהלן:

"ב כל ענין לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט כל נאמן, נהנה, יוצר הנאמנות או אדם אחר שמעונין בדבר; וכן רשאי היועץ המשפטי לממשלה או בא כוחו לפתוח בכל הליך לפי חוק זה, לרבות ערעור, ולהתייצב ולטעון בהליך כזה, בכל הנוגע לנאמנות ובכל דבר אחר שהוא סבור שיש בו ענין לציבור".

אלא שהכ וונה להליכים הקשורים בטבורם לחוק הנאמנות, כמו יצירת נאמנות על פי כתב הקדש, הקדש ציבורי וכיו"ב. יש אפוא להבדיל בין טענה שעניינה מוסד הנאמנות על פי חוק הנאמנות, לבין טענה שעניינה יחסי נאמנות, כגון יחס נאמנות שנוצר בעקבות שליחות (ראו סעיף 10(א) לחוק השליחות, התשכ"ה-1965). ובקיצור, אין לפרש את סעיף 37 לחוק הנאמנות, כביכול כל אימת שתובע מעלה טענת נאמנות בכתב התביעה, הסמכות נתונה לבית המשפט המחוזי. מכאן, שהתביעה הכספית שהוגשה על ידי הנתבעים הייתה מלכתחילה בגדר סמכותו של בית משפט השלום.

ניתן היום, כ"ט בתשרי התשע"ד (3.10.2013).

שופטשופטשופט

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools