עיריית מודיעין נ' התאחדות הקבלנים הארצית ואח'

פסק-דין

השופט מ' חשין:

מסתבר כי ההחלטה על קיומו של דיון נוסף ניתנה על נושא שבעלי-הדין לא נחלקו בו, ואילו בנושא שנתגלעו בו חילוקי-דעות בין בעלי-הדין לא ניתנה רשות לדיון נוסף.

ההחלטה על קיומו של דיון נוסף סבה את השאלה אם הוראת סעיף 20 לפקודת העיריות (אספקת מים), 1936, מקנה סמכות לרשות מקומית "להטיל אגרה על מי שמבקשים ליהנות מתשתית הספקת מים שבנתה העיריה – ועל דרך זו להקנות לרשות אפשרות למימון בניית התשתית והחזקתה". ואילו בעלי-הדין נחלקו ביניהם על השאלה, אם על-פי הוראת סעיף 20 האמור רשאית רשות מקומית לגבות אגרת חיבור למיפעל מים רק במקום שבו ביצעה הרשות את עבודת הנחתם של צינורות המים. ואמנם, בעלי-הדין טענו בשאלה זו שנחלקו בה – ואשר בגינה לא הוחלט על דיון נוסף – ולא טענו בשאלה שלא נחלקו בה, ואשר לעניינה הוחלט על קיומו של דיון נוסף.

בנסיבות אלו נותיר את פסק-הדין נושא הדיון הנוסף על כנו: לא נוסיף עליו, לא נגרע ממנו ולא נשנה בו דבר. מה שנאמר בפסק-הדין נאמר, מה שלא נאמר לא נאמר, והחכם יעשה כחוכמתו.

אנו דוחים אפוא את העתירה לדיון נוסף, אך לא נעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ו' באב תשס"ג (4.8.03).