לשכת המסחר של יריחו ואח' נ' שר החקלאות ופיתוח הכפר ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

בעתירה שבפנינו מבקשים העותרים כי נורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא תשונה החלטת המשיב 1 (להלן: שר החקלאות) לאסור יבוא של בקר וצאן לשטחי הרשות הפלסטינית דרך נמל עקבה, כך שלא תחול על העותרת 4, שהינה חברה מסחרית העוסקת ביבוא בקר וצאן.

לאחר שעיינו בעתירה ובתגובת המדינה הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. העותרים הסתירו מפנינו את העובדה כי הוגשה עתירה קודמת כנגד החלטת שר החקלאות נשוא עתירה זו, אשר הסעד העיקרי שהתבקש בה היה ביטולה של אותה החלטה. ביום 12.9.04 הגישו הצדדים באותה עתירה, ובהם העותרת 4 בעתירה שבפנינו, הודעה מוסכמת בה נכתב, בין היתר, כדלהלן:

"ב"כ הצדדים מתכבדים להודיע לבית המשפט הנכבד כי הגיעו להסכמה ביניהם כדלקמן:...

3. ההחלטה להתיר יבוא בקר וצאן מאוסטרליה לישראל ולרש"פ דרך אילת בלבד ולאסור יבוא כאמור דרך עקבה תיכנס לתוקפה ביום 31.12.04 (במקום ביום 1.12.04). העותרים לא יגישו בקשות נוספות לדחות מועד זה והמשיבים מודיעים כי בשום מקרה לא יידחה מועד הכניסה לתוקף של החלטה זו.

בית המשפט הנכבד מתבקש לתת לאמור לעיל תוקף של פסק דין ולמחוק את העתירה ללא צו להוצאות".

הסכמת הצדדים קיבלה תוקף בפסק דינו של בית משפט זה (בג"ץ 1454/04 קינוז סנטר בע"מ נ' שר החקלאות (לא פורסם)). כידוע, הסתרת עובדות מהותיות הנוגעות להליכים קודמים עשויה להביא לדחיית עתירה על הסף. במקרה דנן, היה על העותרים לציין בפנינו את עובדת קיומו של פסק דינו של בית משפט זה, גם אם אין זהות מוחלטת בין הסעדים שנתבקשו בעתירה הקודמת לבין הסעדים המבוקשים בעתירה שבפנינו. מכל מקום, לגופה של העתירה, קיומו של הסכם שקיבל תוקף של פסק דין מספר חודשים לפני שההחלטה וההסדר נכנסו לתוקף, די בו כדי להצדיק את דחיית העתירה על הסף.

בכל הנוגע לבקשת בא-כוח העותרים מיום 9.3.05 להשהות את ההליכים לצורך פשרה עד לסוף חודש מרץ 2005, הרי שהעותרים רשאים לשוב ולפנות למשיבים בפנייה מתאימה, אם הם סבורים כי חל שינוי נסיבות המצדיק סטייה מההסכמה שהושגה בבג"ץ 1454/04 הנ"ל.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, ה' באדר ב' התשס"ה (16.3.2005).