עמותת "גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע" נ' שר הביטחון ואח'

פסק-דין

העתירה, המוגשת על ידי עמותה מבלי שהתלווה לעמותה עותר ספציפי הטוען לפגיעה בזכויותיו, תוקפת את המדיניות המטילה מגבלות על העברת כבודה אישית במעבר ארז בין רצועת עזה לישראל.

לטענת העותרת, ההנחיות של הרשויות הביטחוניות מכבידות ביותר ובלתי סבירות – גם במסגרת האילוצים הביטחוניים. למשל אסורה העברת מזון, תרופות וכבודה קשיחה. לשיטת העותרת אין המדובר בחוסר נוחות בלבד, אלא במכשלה ובגזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בהן. לטענתה, גם לא נשקלו חלופות סבירות ואפשרויות אחרות שיענו גם לצרכים הביטחוניים.

לטענת המשיבים, המגבלות הוטלו לאחר עבודת מטה מקצועית ולאחר חשיבה ושקילה רצינית, וכפועל יוצא של אילוצים ביטחוניים. מה גם, שאין לאיש זכות מעבר לישראל מתוך עזה שהיא שטח עוין. מדובר במתן אפשרות מעבר לפנים משורת הדין, וחרף זאת אין כוונה להכביד על העוברים במעבר.

אין מקום להתערבות בית משפט זה בהנחיות. על פניו, לא נראה כי נפל פגם בשיקול הדעת של המשיבים, אשר שקלו וטרו אחר פתרון שבלית ברירה מכביד לעיתים על המבקשים לעבור במעבר. ההנחיות באות כדי לאזן בין הצרכים הביטחוניים ההכרחיים מצד אחד לבין התחשבות באלו המתדפקים על שערי המעבר מצד שני.

נוסיף כי בהסתברות בלתי מבוטלת, להגמשה בתנאים שנקבעו בהנחיות תהיינה השלכות ביטחוניות מאזנות, שקרוב לוודאי יכבידו עוד יותר על הבאים בשערי המעבר.

כמו כן, העובדה שהעתירה הוגשה ללא עותר ספציפי מדברת בעד עצמה, ומעידה שככל הנראה ההנחיות הן בבחינת גזירה שהציבור יכול לעמוד בה.

העתירה נדחית. בנסיבות העניין לא יהא צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו באלול התשע"ח (6.9.2018).