אדוארד אנצ'ינקוב ואח' נ' משרד הפנים מינהל האוכלוסין

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותרים כי נורה על השבת אזרחותו הישראלית של עותר 1, ועל המשך ההליך המדורג בענינה של עותרת 2. עוד התבקשנו ליתן צו-ביניים, המורה למשיבים להימנע מהרחקת העותרים מישראל עד להכרעה בעתירה זו.

עותר 1 הינו בן לאם יהודיה, אשר עלה ארצה בגפו בשנת 1995, זכה לאזרחות ישראלית ולמעמד של עולה חדש. במהלך חודש אפריל 2005, נסע העותר למולדובה ובעת שהותו שם, ביום 3.5.2000, הוא נישא לעותרת 2 בנישואים אזרחיים. לאחר זאת שב העותר ארצה ופנה למשיב בבקשה להסדרת מעמדה של רעייתו בישראל, בגדרו של הליך לאיחוד משפחות. ביום 13.8.2000 הצטרפה העותרת – שזכתה לאשרה זמנית מסוג ב/2, אל בעלה בישראל, והשניים הגישו למשיבה את המסמכים הנדרשים לשם התאזרחותה.

אלא שאז נודע לעותר, בשיחת טלפון עם פקידה בלשכה האזורית למנהל אוכלוסין בחולון, כי המשיב החליט לבטל את אזרחותו וכי עליו לעזוב את ישראל. העותר חזר ופנה למשיב בניסיון לקבל הסבר להחלטה זו, ובחלוף ארבע שנים, משלא התקבל כל מענה, פנה לבית-משפט זה בעתירה (בג"ץ 8686/04), בגדרה ביקש להורות על השבת אזרחותו והסדרת מעמדה של העותרת.

ביום 20.2.2008, לאחר שמתשובת המשיב לעתירה עלה כי אזרחותו של העותר כלל לא בוטלה, הגיעו הצדדים להסכמה לה ניתן תוקף של פסק-דין, לפיה יימשך ההליך לבחינת בקשתם של העותרים לאיחוד משפחות, ובמהלכו יונפקו לעותרת אישורי שהיה כל עוד יישמר מעמדו של העותר כאזרח ישראל. חרף האמור, נשלח באותו היום מכתב לעותר, ובו הודיעו מינהל האוכלוסין כי הוחלט לבטל את אשרת העולה והאזרחות שקיבל, בנימוק כי אלה הושגו במרמה ותוך שימוש במסמכים מזויפים. העותרים פנו למינהל האוכלוסין במטרה לברר את פשר הדברים, אולם לא זכו לכל מענה. או-אז הוגשה העתירה שבפנינו, בה נטען כי ההחלטה על ביטול אזרחותו של העותר אינה יכולה לעמוד. זאת, באשר היא ניתנה בהעדר סמכות ובניגוד לחובה המוטלת על המשיב, כרשות מנהלית, לגלות לעותרים את כלל החומר עליו נסמך בעת מתן החלטתו.

מתגובת המשיב לעתירה עולה כי ההחלטה בדבר ביטול אזרחותו של העותר התקבלה בטעות, ובינתיים הושבה לו אזרחותו. הודעה על כך אף נמסרה לעותרים ביום 11.6.2008, כשלושה חודשים מן היום שבו הוגשה עתירתם. מכאן, שעתירה זו התייתרה ואין עוד צורך להידרש לה. זאת, מבלי לגרוע מזכותם של העותרים לשוב ולפנות לערכאות ככל שתימצא להם עילה לכך בעתיד.

העתירה נמחקת אפוא, והמשיב יישא בהוצאות העותר, כמו גם בשכר טרחתה של באת כוחו בסך 2,000 ש"ח.

ניתן היום, י"ז בטבת התשס"ט (13.01.09)

.