ראיד אבו חמדה ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי להורות למשיבים לנמק מדוע לא תיענה בקשת העותרת 2 (להלן – העותרת) להיכנס לאיזור כדי לקבל שם מעמד של תושבת קבע.

1.העותר 1 (להלן – העותר) הינו תושב בית חנינא הישנה, ובעל תעודת זהות של הרשות הפלסטינית. העותרת הינה דודתו של העותר, אזרחית ארצות הברית. בין השנים 2002 ל-2008, שהתה העותרת באיזור או בישראל כשבידה אשרת תייר ב/2, כאשר אחת לשלושה חודשים נהגה לצאת לחו"ל בסמוך לתום תוקפה של האשרה, ולשוב בחלוף זמן קצר כדי לקבל אשרה חדשה.

ביום 12.7.08 נכנסה העותרת לישראל, ובפעם האחרונה ניתנה לה אשרה לחודש ימים, ונאמר לה כי אם לא תסדיר את מעמדה באיזור או בישראל, תסורב כניסתה להבא.

העותרת יצאה מישראל ביום 12.8.08. היא ניסתה להכנס לישראל ביום 14.8.08 וכניסתה נמנעה.

2.על פי העתירה, העותרת סובלת כיום מבעיות רפואיות חמורות, אין לה משפחה מחוץ לשטחי הרשות הפלסטינית, ומצבה הכספי קשה. לאור זאת, היא אינה מעוניינת לשוב עוד אל מדינת אזרחותה בארצות הברית, והיא מעוניינת לשהות עם בני משפחתה ברשות הפלסטינית.

לטענת העותרים, ביום 4.8.08 הגיש העותר לגורם המוסמך ברשות הפלסטינית בקשה להעניק לעותרת מעמד קבע בשטחי הרשות. מפקד האיזור, הוא משיב 2, הודיע כי לא הועברה בקשה בעניינה של העותרת מהרשות הפלסטינית לצד הישראלי.

כיום שוהה העותרת מחוץ לתחומי הרשות, ומבקשת כי יותר לה להיכנס לאיזור, וכי תוענק לה תעודת זהות של האיזור.

3.בהודעה מיום 12.10.08 הודיעו המשיבים כי, על פי בדיקתם, העותרת אינה רשומה במרשם האוכלוסין הפלסטיני שבידי הצד הישראלי, ואין לה מעמד באיזור. כן צויין, כי לא הועברה לרשויות הישראליות באיזור כל בקשה בקשר לעותרת מידי הרשות הפלסטינית. די בעובדה זו כדי לדחות את העתירה על הסף, לטענת המדינה.

4.דין העתירה להידחות על הסף.

על פי סעיף 28(11) לנספח III להסכם הביניים בין ישראל לרשות הפלסטינית, שענייננו פרוטוקול בנושא עניינים אזרחיים, הסמכות לטפל בבקשות למתן תושבות קבע נתונה לרשות הפלסטינית, בכפוף לאישור ישראל. הרשות הפלסטינית היא המוסמכת להעביר בקשות למעמד קבע לאישורה של ישראל. בידי הרשות הפלסטינית נתון שיקול הדעת להחליט אלו בקשות יועברו לאישור כאמור. בשלב ראשון, נדרשת פנייה לרשות הפלסטינית בבקשה למתן מעמד קבע לזר, ועליה לקבוע את עמדתה ביחס לבקשה. בשלב שני, על הרשות הפלסטינית לפנות לצד הישראלי לצורך קבלת אישורו לבקשה, אם ובמקום שמצאה לנכון לעשות כן.

בענייננו, לא נעשתה עד כה כל פנייה שהיא על ידי הרשות הפלסטינית לרשויות בישראל בהקשר לעותרת. העותר טוען אמנם כי ביום 4.8.08 הגיש בקשה לרשות הפלסטינית למתן תעודת זהות לעותרת, אך לא הועברה כל פנייה בענין זה על ידי הרשות לישראל, וממילא הענין לא נבחן לגופו על ידי הרשויות בישראל.

בנסיבות אלה, לא קמה לעותרים עילה לפנות בעתירה לבית משפט זה, משלא בשלו התנאים המקדימים הנדרשים לצורך כך. לצורך קידום רכישת מעמד קבע לעותרת באיזור, יש למצות בשלב ראשון את המהלכים כלפי הרשות הפלסטינית, ולפעול לקידום טיפולה בענין זה. רק אם תפנה הרשות לישראל, תקום חובה על הגורם המוסמך כאן לטפל בפנייה ולקבל החלטה בקשר אליה (בג"צ 10548/06 חאג' נ' מינהל אזרחי לאיזור יו"ש (6.9.07); בג"צ 8707/07 סאמר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, תק-על 2007(4) 4583(2007); בג"צ 5898/06 קאהר נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3) 3301 (2006).

המדינה הודיעה כי ככל שתועבר אליה על ידי הצד הפלסטיני בקשה לתושבות קבע בעניינה של העותרת, היא תיבחן לגופה על פי המדיניות הנקוטה בידי הרשות המוסמכת אותה עת.

מעבר לנדרש, נטען על ידי המשיבים כי אין מקום לאשר את כניסת העותרת לאיזור באמצעות אשרת תייר, וזאת לאחר שאשרה זו שניתנה לעותרת מעת לעת נוצלה במשך שנים רבות לצורך השתקעות בפועל באיזור. המשיבים עומדים בהקשר זה על שיקול הדעת הרחב הנתון לרשות המוסמכת לענין מתן היתרי כניסה לאיזור (בג"צ 11595/05 נאג'ר נ' מפקד כוחות צה"ל באיזור, תק-על 2006(4) 4126(2006)). כן הם טוענים, כי העותרת אינה נכללת בגדר הקריטריונים שנקבעו לענין מתן היתרי כניסה לאיזור לצורך ביקור באמצעות אשרת תייר ב/2 (בג"צ 6158/08 מנצור נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, תק-על 2008(3) 1860(2008).

העתירה נדחית על הסף.

ניתן היום, י"ז בטבת תשס"ט (13.1.09).