דוד בריאשוילי ואח' נ' משרד הפנים, מינהל האוכלוסין

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

עותרת 2 עלתה לישראל בשנת 2001 וזכתה למעמד מכוח חוק השבות, התש"י-1950. בעקבות חשד כי היא אינה יהודיה, זומנה העותרת לשימוע, ומשאישרה בפני המשיב כי היא נמנית עם "עדי יהווה" בוטלה אזרחותה בשנת 2002. לאחר שעזבה את ישראל, נישאה העותרת 2 בגרמניה לעותר 1 – אזרח ישראלי, ופנתה למשיב בבקשה לאחד את משפחתה החדשה בישראל. בעקבות כך הונפקה לעותרת אשרת שהייה ארעית, אך העותרת לא הסתפקה בכך והגישה את עתירתה שבפנינו, בה מבוקש כי נורה למשיב להשיב לה את מעמדה כאזרחית ישראל, בין אם מכוח היותה יהודיה זכאית שבות ובין אם מתוקף נישואיה לעותר 1. בעתירה נכרך גם עניינה של עותרת 3 – אמהּ של העותרת, שפנתה למשיב לקבלת אזרחות ישראלית מכוח חוק השבות בשנת 2006 ולטענתה הטיפול בבקשתה מתארך שלא לצורך.

לאחר שעיינו בעתירה, בתשובת המשיב ובתגובת העותרים לה, הגענו לכלל מסקנה כי לא ניתן להיעתר למבוקש. אמת, עותרות 2 ו-3 הינן בנות משפחה, אך בקשותיהן מערבות סעדים נפרדים ונוגעות לעניינים שלא יוכלו להתברר תחת קורת גג אחת (השוו בג"ץ 10464/04 ז'ורז'וליאני נ' משרד הפנים (לא פורסם, 17.4.2005)). באשר לעותרת 2 הרי שעתירתה לוקה בנוסף בשיהוי ניכר, שכן ההחלטה בעניינה התקבלה לפני למעלה משש שנים. ואילו עותרת 3 ממתינה לשימוע וממילא טרם התקבלה החלטה סופית בעניינה, ועל כן עתירתה מוקדמת.

מטעמים אלה, העתירה נדחית על הסף. אך ברור הדבר כי העותרים יוכלו לשוב ולפנות לבית-משפט זה ככל שתימצא להם עילה כדין בעתיד.

ניתן היום, י"ז בטבת התשס"ט (13.01.09)

.