עזרן הרי שלמה נ' המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות

פסק-דין

השופט נ' סולברג:

1.העותר הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"פ 38119-03-11) בעבירות מס בהיקפים של מיליוני ₪. במסגרת גזר הדין הוטל עליו לשלם קנס בסך של 1,000,000 ₪ או שנת מאסר תמורתו. בית המשפט קבע כי הקנס ישולם בעשרה תשלומים חודשיים שווים. העותר ערער על פסק הדין, במסגרת הערעור השיג גם על הסדר תשלום הקנס, אולם בפסק הדין בערעור נותרו הקנס והסדר התשלום על כנם ונקבע כי העותר יחל בתשלום הקנס ביום 1.3.2015.

2.ביום 10.5.2015 הגיש העותר בקשה למשיב (להלן גם: המרכז לגביית קנסות) להסדר חוב הקנס. בהחלטה שניתנה בבקשתו ביום 18.6.2015 נקבע שהעותר יפרוס את חובו – שעדיין עמד על סך של מיליון ₪ – לעשרים תשלומים שווים בסך של 50,000 ₪ כל אחד, שישולמו החל מיום 18.7.2015; כמו כן הוחלט לפטור את העותר מתשלום חוב הפיגורים שצבר עד כה.

3.העותר שילם שני תשלומים כאמור, וביום 23.8.2015 פנה, באמצעות בא כוחו, למרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסה רחבה יותר של החוב, בגין כך שהוא כלוא ואינו מסוגל לעמוד בגובה התשלום. ביום 6.9.2015 הוחלט לקבל את הבקשה באופן חלקי ולפרוס את יתרת החוב (בסך של 900,000 ₪) לעשרים וששה תשלומים שווים בסך 34,625 ₪ כל אחד, שישולמו החל מיום 18.9.2015.

4.העותר שילם ששה תשלומים לפי הפריסה החדשה, והגיש בקשה נוספת להסדר החוב ביום 27.1.2016. ביום 14.3.2016 הוחלט לדחות את בקשתו ולהותיר את הפריסה שנקבעה לו על כנה (במקביל, הוחלט לפטור אותו מתשלום חוב פיגורים שצבר במשך כמה חודשים, ונקבע כי ישוב לשלם את התשלום החודשי החל מיום 14.4.2016).

5.נגד החלטה אחרונה זו הוגשה העתירה דנן. בה נטען כי לחובת העותר 58 תיקי הוצאה לפועל שסכום חובותיו בהם הוא כעשרים מיליון ₪, וכי אם לא יגיע להסדר במסגרתם יֵאסר במסגרת החלטת רשם ההוצאה לפועל; זאת ועוד, לעותר חובות בדין קדימה בסכום נוסף של עשרה מיליון ₪; וכי מטבע הדברים יש לו הוצאות רבות נוספות. תשלום של כ-35,000 ₪ פוגע אפוא באורח קשה בזכותו לקיום מינימלי. כמו כן נטען כי המרכז לגביית קנסות פעל שלא בתום לב, ללא ניסיון כן לנהל עמו משא ומתן, וללא התחשבות במצבו הכלכלי האמיתי. בנוסף, נטען כי העותר מופלה לרעה ביחס לאחרים בעבירות דומות. סוף דבר, העותר מבקש כי נורה למרכז לגביית קנסות לקבוע את סכום התשלום החודשי על סך של 15,000 ₪.

6.לאחר העיון בעתירת העותר בתשובת המשיב, הגענו לכלל מסקנה שדין העתירה להידחות על הסף.

7.ראשית, העתירה לוקה באי-מיצוי הליכים: על החלטת המשיב מושא העתירה, מיום 14.3.2016, היה העותר רשאי להשיג, וזאת בהתאם לתקנה 18(א) לתקנות המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, התשנ"ו-1996. לטענת המשיב, העותר לא עשה כן וחלף כך הגיש את העתירה דנן. די בכך על מנת לדחות את העתירה על הסף.

8.בנוסף, העתירה אינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה. בגזר הדין שניתן לעותר נקבע כי ישלם את הקנס בעשרה תשלומים; ערעור על כך, כאמור, נדחה. המרכז לגביית קנסות הורה על פריסה לעשרים תשלומים, ולאחר שהעותר הגיש בקשה נוספת נפרס החוב הנותר על פני 26 תשלומים נוספים. בעתירה זו, המבקשת לדון בהסדר התשלום בפעם הרביעית, לא ביסס העותר קיומו של פגם בהחלטת המרכז לגביית קנסות. טענותיו נטענו באופן כללי, מבלי להניח תשתית עובדתית לעניין יכולתו הכלכלית לשלם את החוב או לעניין התנהלות המרכז לגביית קנסות.

9.בשל אי-מיצוי הליכים, ובהעדר תשתית עובדתית המבססת עילה להתערבותו של בית משפט זה, נדחית העתירה על הסף. לפנים משורת הדין, לא יהיה צו להוצאות.

ניתן היום, ד' בתמוז התשע"ו (10.7.2016).