Skip to main content
Election 2026

Israel votes on Tuesday, 27 October

From the court's archivePetition to the High Court of Justice

ינוקשוילי סרגיי ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הפנים ואח'

HCJ 3383/02 was decided on 28 July 2002.

The court's decision, in its own words.

העותר לא צירף לעתירתו "תעודה ציבורית" כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי רישום הלאום היה שגוי ולפיכך מחייב תיקון. בפני העותר היתה פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת שזה יצהיר על יהדותו, אך גם מכך נמנע, ומכאן התוצאה שדין העתירה להידחות, וכך אנו עושים.

3 justices heard the case, and the ruling came on 28 July 2002.

Court
The Supreme Court, sitting as the High Court of Justice
Case
HCJ 3383/02
Opened
2002
Decided
28 July 2002
Length
2 pages

The panel

  • שלמה לוין
  • אדמונד לוי
  • אשר גרוניס

This is how to cite the ruling.

בג"ץ 3383/02 ינוקשוילי סרגיי ואח' נ' מדינת ישראל - משרד הפנים ואח' (28.7.2002)

The full text of the ruling, in the Hebrew the court gave it in.

ב בית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 3383/02

בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין · כבוד השופט א' א' לוי · כבוד השופט א' גרוניס

העותרים: 1. ינוקשוילי סרגיי · 2. ינוקשוילי נטליה · 3. יורביצ' מריה

נגד

המשיב ה: מדינת ישראל - משרד הפנים · עתירה למתן צו-על-תנאי · בשם

העותרים: עו"ד דוד רויטמן · בשם · המשיבה: עו"ד דינה זילבר

פסק-דין

מבוא

1.עניינה של העתירה הוא בבקשת העותרים כי המשיב ישנה את רישום הלאום המופיע בתעודת הזהות של עותר 1 מ-"רוסי" ל-"יהודי". לטענת עותר 1, בעוד שאביו הוא בעל לאום "גרוזיני", אמו, עותרת 2, היא יהודיה, וחרף זאת נרשם עותר 1 על ידי המשיב בסעיף הלאום כ"רוסי".

עמדת המשיב

2.לטענת המשיב, דין העתירה להידחות, הן על הסף והן לגופה. על הסף, הואיל והעותרים לא מיצו את ההליכים העומדים לרשותם, ולא פנו למשיב בטרם הגישו עתירתם לבית משפט זה. לגופה, מאחר והעותר 1 לא הציג בפני המשיב "תעודה ציבורית", כדרישת סעיף 19ד' לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה1965-.

בתאריך ל' בסיון תשס"ב (10.6.02), התבקש העותר להשיב על תגובת המשיב בסוגיית אי-מיצוי ההליכים, וכשעשה זאת התברר כי אין בידו להצביע על פנייה מוקדמת למשיב, ותשובתו היתה למעשה חזרה כללית על נימוקי העתירה.

דיון

3.דין העתירה להידחות על הסף מאותו טעם של אי-מיצוי ההליכים. הלכה היא שעל העותר להקדים ולפנות לרשות המנהלית, ורק אם זו תדחה אותו, הוא יוכל לנסות למצוא תרופה לסוגיה עליה הוא מלין על ידי פנייה לבית משפט זה, ובלבד שתהיה בידו עילה ראויה (ראו בג"ץ 2421/94 אל-טללגה נ' היועץ המשפטי לממשלה תק-על 94(2), 1823; בג"ץ 4793/95 ששון נ' ראש הממשלה ושר הביטחון ואח' תק-על 95(2), 917). עם זאת, דין העתירה להידחות גם לגופה, הואיל ובקשה לשינוי הרישום של אדם במרשם האוכלוסין, וכפועל יוצא מכך גם בתעודת הזהות שלו, צריכה להיעשות בדרך הקבועה בסעיף 19ד' לחוק מרשם אוכלוסין, התשכ"ה1965-, לאמור:

"... לא יתוקן רישום במרשם אלא לבקשת התושב שהרישום מתייחס אליו ועל פי תעודה ציבורית המעידה שהרישום לא היה נכון".

העותר לא צירף לעתירתו "תעודה ציבורית" כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי רישום הלאום היה שגוי ולפיכך מחייב תיקון. בפני העותר היתה פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט המוסמך על מנת שזה יצהיר על יהדותו, אך גם מכך נמנע, ומכאן התוצאה שדין העתירה להידחות, וכך אנו עושים.

ניתן היום, י"ט באב תשס"ב (28.7.02).

Find the case on the Supreme Court's site

The court gave these rulings around the same time.

All Supreme Court rulings →

More tools