גיא חסיד נ' פרקליטות המדינה

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

א. העותר מבוקש לצורך העמדתו לדין בישראל בעבירות של סחר בנשים לשם עיסוק בזנות, ובעקבות הפצת צו איתור ומעצר בינלאומי נעצר בצפון קפריסין, הועבר לתורכיה ומאז 16.7.11 עצור הוא שם. ביום 17.8.11 העבירה מדינת ישראל (להלן המשיבה) לתורכיה בקשת הסגרה, וביום 24.8.11 הורה בית המשפט התורכי - בהסכמת העותר - על הסגרתו לישראל. מאז ממתין הליך ההסגרה לאישור הקבינט התורכי כנדרש על פי הדין דשם (השוו סעיף 18 לחוק ההסגרה, תשי"ד - 1954). בעתירה, אשר הוגשה לאחר מגעים בין באי כוח העותר לגורמי המשיבה לגבי אפשרויות להביאו לעמוד לדין בישראל באופן מיידי, נטען - בעיקר - כי מצבו של העותר מידרדר בכלא התורכי שעה שאין הוא מתנגד להבאתו לישראל; ובהתחשב באמור התבקשה המשיבה למשוך את בקשת ההסגרה, ולמצוא פתרון אחר אשר יבטיח את התייצבות העותר לדין בישראל. הוצהר, "כי העותר מוכן לכל הצעה פרקטית יצירתית כזו או אחרת" (לרבות העמדת בטוחות משמעותיות לצורך הבטחת הגעתו לישראל).

ב. בתגובת המשיבה (מיום 5.6.12) נמסר, כי המשיבה פועלת ככל שביכולתה כדי לקדם את השלמת הליכי ההסגרה, כי הקבינט התורכי צפוי להתכנס ולדון בבקשת ההסגרה בתוך מספר חודשים, וכן כי אין ביכולתה להשפיע על קצב פעולת הממשל התורכי. הוזכרו העבירות החמורות שהעותר נחשד בהם (שותפיו הורשעו במסגרת תפ"ח (תל אביב) 1016/09 מדינת ישראל נ' סבן (לא פורסם)), העובדה כי הוא לא העמיד עצמו לפני הרשויות ונעצר בחו"ל, והעובדה כי הדרך המשפטית היחידה להביאו לדין בישראל היא הסגרה. נטען, כי גם בישראל הליכי הסגרה נמשכים על פני תקופה (בש"פ 2838/09 חזיזה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם)), ובנסיבות אין מדובר בפרק זמן "חריג במידה קיצונית".

ג. הודגש, כי מדינת ישראל פועלת לקידום הליכי ההסגרה, ושבה ופונה בנושא זה לרשויות תורכיה. בכל הנוגע לטענות לגבי תנאי המעצר נאמר, כי העותר זכה למספר ביקורים של נציגים ישראלים בכלא, וכן כי הקונסולית באיסטנבול פועלת כדי לסייע לו בהקשר זה. סוף דבר, נטען כי משיכת בקשת ההסגרה "אינה מתיישבת עם שלטון החוק, עם עקרון השויון בפני החוק ועם זכויות קרבנות העבירה"; זאת - מעבר לפגיעה שעלולה להיגרם לשיתוף פעולה מצד מדינות זרות בהליכי הסגרה עתידיים.

ד. לאחר העיון אין בידי להיעתר לעתירה בהיעדר עילה. ההליכים בעניינו של העותר מתנהלים במסלול המוכר בדין ובהתאם לאמנה האירופית בדבר הסגרה שעליה חתומות ישראל ותורכיה. התנהלות המשיבה, הפועלת במתוה הקיים בדין, כפי שפורטה בתגובתה, אינה עולה על פניה כדי אותו "חוסר סבירות המצדיק את התערבותו המיידית של בית משפט נכבד זה" (כלשון סעיף 11 לעתירה). המשיבה הבהירה, כי היא פועלת להשלמת הליך ההסגרה במישור הבין-מדינתי, וכן כי היא פועלת ככל יכולתה במישור הקונסולרי כדי לסייע לעותר בכל הנוגע לתנאי מעצרו. משאלת העותר למשוך את בקשת ההסגרה, שעה שככל הנראה אין בדין הרלבנטי מנגנון אחר להבטחת התייצבותו למשפט בישראל, אין לה כל עיקר על מה להישען; על העותר לעמוד לדין, ואין כרגע בנמצא אופציה אחרת להבאתו ארצה, וכמובן חוששני כי תלונתו על מצבו אינה לממשלת ישראל. במכלול הנסיבות גם אין לומר שהמצב אליו נקלע העותר - וכאמור הנחת המוצא היא, שהליך הסגרה הוא "לעתים קרובות ממושך מעצם טיבו וטבעו" (עניין חזיזה, פסקה 7 - השופט מלצר) - הופך הליכה בתלם המשפטי היחיד הקיים לבלתי סביר.

ה. מטבע הדברים, וככל שיוצע פתרון אחר אשר יבטיח את התייצבות העותר לדין בישראל, תוכל המשיבה לשקול אותו לגופו; ונכונות עקרונית לכך משתמעת ממכתבה של עו"ד מידן (מיום 6.5.12) אשר צורף לעתירה. ברם, בנסיבות לא ניתן לומר שההחלטה לפעול לפי המתוה הקבוע בדין אינה סבירה: "על-מנת לקבל סעד מבית-משפט זה, על העותר להצביע על כך שהרשות המינהלית, כנגדה מופנית העתירה, נהגה לכאורה שלא כחוק" (בג"ץ 5305/10 דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר - הממונה על אגף שוק (לא פורסם) פסקה 4 - השופט, כתארו אז, גרוניס; בג"צ 6104/94 עמותת אמיתי אזרחים למען מינהל תקין נ' מיכאל בן יאיר (לא פורסם)); ועתירה "שאינה מגלה פגם בהתנהלות הרשות המנהלית אינה מגלה עילת התערבות" (בג"ץ 792/11 קמיל נ' הועדה לרישוי חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (לא פורסם) - השופט ג'ובראן). אין בידינו איפוא להיעתר לעתירה. חזקה על המשיבה שתמשיך לפעול כמיטב יכולתה להשלמה מהירה ככל האפשר של הליך ההסגרה, וכן להבטחת תנאיו של העותר במקום מעצרו ככל שביכולתה להשפיע עליהם.

ניתנה היום, כ"ג בסיון תשע"ב (13.6.12).