פנחס קריספיל נ' משרד התחבורה ואח'

פסק-דין

השופטת ד' ביניש:

עניינה של העתירה שבפנינו הוא החלטת רשות הרישוי לפרסם מכרז לצורך בחירת מכון רישוי חדש בעיר קריית-גת, אשר יעמוד בסטנדרטים הטכנולוגיים הנדרשים על-ידי משרד התחבורה. העותר הינו בעל מכון לרישוי רכב בעיר אשר עובר להחלטת רשות הרישוי הורשה לערוך מבחני רישוי לרכב. לימים בוטלה הרשאתו כיוון שלא עמד בדרישות משרד התחבורה למחשוב מכוני רישוי. עתירה קודמת של העותר (בג"ץ 3817/03) כנגד נוהל הליך הבדיקה הממוחשב נדחתה בנימוק כי החלטת משרד התחבורה הנה סבירה וכי אין למי שמורשה לנהל מכון רישוי זכות מוקנית לפעול בניגוד לנהלים המתחדשים מעת לעת בהתאם להתקדמות הטכנולוגיה.

בעתירתו זו טען העותר כי המשיב 2, ראש תחום בכיר שירותי תחזוקה במשרד התחבורה, פירש את פסיקתו של בית משפט זה בבג"ץ 3817/03 הנ"ל באופן מרחיב, אשר מטיל על העותר דרישות הפוגעות יתר על המידה בזכויותיו. משמעותה של הפרשנות המרחיבה אותה מייחס העותר למשיב 2 איננה מובנת מן העתירה או מהנספחים לה.

מתגובת המדינה עולה כי העותר נדרש לעמוד בקריטריונים שקבע משרד התחבורה לרישוי מכוני רישוי רכב, כפי שפורטו בתגובת המדינה לעתירתו הראשונה, ולא מעבר לכך. לכאורה, משלא עמד בתנאים הנדרשים, הוחלט על פרסום המכרז הנדון. העתירה אינה מגלה עילה חדשה, שונה מזו שדן בה בית משפט זה בעתירתו הקודמת של העותר. בית משפט זה דחה בפסק דינו את טענת העותר לפגיעה בלתי מידתית בזכויותיו כתוצאה מנוהל מחשוב מכוני הרישוי ואין העותר מעלה בעתירתו הנוכחית טענה חדשה המצדיקה התערבותנו בעניינו, או שיש בה כדי לשנות מפסק הדין שכבר ניתן.

מכל מקום, אם סבור היה העותר שיש לו טענות כנגד פרסום המכרז למכון רישוי חדש, הרי היה עליו לפנות לבית המשפט המינהלי אשר לו נתונה הסמכות לדון בעתירה על-פי הקבוע בפרט 14 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ניתן היום, כ"א באב התשס"ד (8.8.2004).