א.ר.ט. שירותי אחסנה בע"מ נ' מועצת התכנון העליונה באיו"ש ואח'

פסק-דין

השופט י' עמית:

1.העותרת היא בעלת זכויות חכירה במגרש באזור התעשיה ברקן באיו"ש, הידוע כמגרש 84, אותו רכשה בשנת 2004 מחברת מבני תעשייה להשכרה באריאל בע"מ. המשיבה 3 היא בעלת זכויות החכירה במגרש 85, הגובל במגרש העותרת. עד לשנת 2007 הפרידה גדר בין שני המגרשים, שאז גילתה העותרת, לטענתה, כי המשיבה 3 סיפחה אל מגרש 85, שטח של 808 מ"ר שהיה אמור, לטענתה, להיכלל במגרש 84.

העותרת הרסה את הגדר המפרידה בין שני המגרשים, והמשיבה 3 הגישה כנגדה לבית משפט השלום תביעה לפי סעיף 19 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. בית משפט השלום נעתר לתביעה והורה על השבת המצב לקדמותו עד למתן פסק דין בתובענה שהגישה העותרת לבית המשפט המחוזי כנגד המשיבה 3 וכנגד המשיבים 2-1 (ת"א 3648/09).

2.בפסק דינה מיום 16.2.2012 (להלן: פסק הדין במחוזי) דחתה כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ את התביעה. בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי העותרת נסמכת על רישום זכויות בנכס בו מאשר הממונה על הרכוש הנטוש והממשלתי במינהל האזרחי כי שטח מגרש 84 הוא 7,311 מ"ר. בחוזה לפיו רכשה העותרת את זכויותיה במגרש 84, נכתב כי הזכויות נרכשו לפי תוכנית 130/ת/5 של אזור התעשייה ברקן באריאל (להלן: התב"ע). אלא שעל פי מסמכי התב"ע, שטחי המגרשים הנקובים בטבלת השטחים בתוכנית (ואשר הועתקו אל אישורי הזכויות), אינם תואמים את שטחי המגרשים על פי גבולותיהם כמופיע בתשריט. נקבע, כי בסתירה בין התשריט לבין טבלת השטחים, ידו של התשריט על העליונה. עוד נקבע, כי אין חולק כי בתב"ע נפלה טעות, אך הדרך לתיקונה היא בפנייה לרשויות התכנון.

3.בעקבות פסק הדין במחוזי הוגשה העתירה שבפנינו, ובה עתרה העותרת למתן צו המופנה אל המשיבים ומורה להם לתקן את הטעות בתב"ע כך ששטח מגרש 84 של העותרת יוגדל ב-808 מ"ר. לעתירה צורף המשיב 4 כמי שתכנן את התב"ע. העותרת טענה, כי טרם הגשת העתירה פנתה למשיבים 2-1 בדרישה לתיקון התוכנית ובתביעה לפיצוי על פי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, אך המשיבה 2 השיבה כי הסמכות לדון בבקשה נתונה למשיבה 1. העותרת פנתה אל המשיבה 1, אך זו לא השיבה לפניה עד למועד הגשת העתירה.

העתירה כוללת גם דרישה לפיצוי העותרת בגין הטעות בתב"ע שפגעה בקניינה.

4.דין העתירה להדחות על הסף.

אשר לתביעת הפיצוי, הרי שבית משפט זה אינו הערכאה המתאימה לבירור טענת העותרת לנזקים שנגרמו לה, לטענתה, עקב הטעות בתכנית.

אשר לסעד העיקרי, דין העתירה להידחות בשל אי מיצוי הליכים. אכן, כפי שנקבע בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וכפי שעולה גם מתגובת המשיבה 1, קיימת סתירה בתכנית מושא העתירה. התכנית הוגשה בשעתו למשיבה על ידי המשיבה 2, כך שעל העותרת לפנות תחילה אל המשיבה 2 על מנת שזו תכין תכנית מתוקנת, אשר תוגש לאחר מכן למשיבה 1, מועצת התכנון העליונה, שהיא הרשות המוסמכת לדון וליתן תוקף לתוכניות בניין עיר באזור.

לא נעלם מעיני כי במכתב המשיבה 2 מיום 28.10.2012 נאמר לעותרת כי המשיבה 1 היא הגורם המאשר תב"ע באזור ולכן עליה להפנות אליה את בקשתה לתיקון התב"ע. בכך נמצאה העותרת, כטענתה, "נופלת בין הכסאות" בין שתי המשיבות. כעת, משהובהר המצב, כאמור בתגובת המשיבה 1, הרי שעל העותרת לחזור ולפנות אל המשיבה 2 כדי שזו תפעל להגשת תכנית מתוקנת – ואיננו מביעים דעה בשאלה אם יש לתקן את התשריט או את טבלת השטחים – ולאחר מכן על המשיבה 2 להביא את התכנית לאישור המשיבה 1.

5.אשר על כן אנו דוחים את העתירה. מאחר שהמשיבה 2 היא שהפנתה את העותרת להגשת בקשה ישירות למשיבה 1, ובכך הביאה להגשת העתירה דכאן, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד באדר א' התשע"ד (24.2.2014).