פחרי ברגותי ואח' נ' שירות בתי הסוהר

פסק-דין

הנשיאה ד' ביניש:

העתירה שלפנינו הוגשה בשמם של ארבעה אסירים המסווגים כאסירים ביטחוניים וכן בשמו של משרד האסירים הפלסטיני ועניינה האיסור הקבוע בפקודת נציבות שירות בתי הסוהר מס' 03.02.00, לפיה לאסירים ביטחוניים לא יתאפשר ככלל, ופרט לחריגים, לערוך שיחות טלפון מהכלא.

בתשובתה לעתירה העלתה המדינה טענה מקדמית ולפיה לעותרים עומד סעד חלופי. כל אחד מהאסירים רשאי לפנות לבית המשפט המחוזי בעתירה בנושא האיסור לקיים שיחות טלפון מהכלא. אשר לעותר ה-5 טוענת המדינה, כי מדובר בגוף השייך לרשות הפלשתינית, ומערכת המגעים עימו מתקיימת במסגרת היחסים המדיניים הבינלאומיים של המדינה ולא בבית משפט זה.

טענת הסף שהעלתה המדינה מקובלת עלינו. עניינה של העתירה הוא במובהק עניין שבסמכותו של בית המשפט המחוזי, אשר על פי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971, מוסמך לדון "בכל עניין הנוגע למאסרו או למעצרו" של אסיר. באי-כוח העותרים לפנינו ביקשו מאיתנו שלא לדון על פי הכלל הרחב לפיו בהתקיים "סעד חלופי" נמנע בית משפט זה מלדון בעתירה, וטעמם לכך הוא שעתירתם מעלה טענה כללית, בעלת אופי חוקתי ולפיה האיסור הגורף החל על כל אוכלוסיית האסירים הביטחוניים ללא הבחנה, אינו חוקתי.

איננו רואים מניעה לכך שכאשר תובא עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי ותועלה בפניו טענה הנוגעת לזכויות החוקתיות של האסיר, בית המשפט המוסמך יכריע גם בטענה זו. העובדה שהטענה נושאת גם אופי כללי ועקרוני אינה מהווה מחסום לדיון בה בכל ערכאה מוסמכת. לפיכך, טענות העותרים שמורות להם והן יועלו, אם יבקשו לעשות כן, בערכאה המוסמכת.

אשר על כן העתירה נדחית.

ניתן היום, ד' בתמוז התש"ע (16.06.2010), בפני באי-כוח

הצדדים.